חדר בבית-חולים. דאג יושב על שולחן בדיקה. הוא לבוש חליפה שחורה מוכתמת בהתזה של דם. יש לו תחבושת ענקית שחוצה את פניו, מכסה ספציפית את עינו השמאלית. הוא נראה המום. השן הקדמית שלו חסרה.
קיילין נכנסת. היא לבושה שמלה שחורה ועקבים. גם היא נראית המומה. רגליה התחתונות מכוסות בוץ.
היא רואה את דאג במצבו הנוכחי בפעם הראשונה.
הם בוהים אחד בשניה.
דאג: תעזבי אותי בשקט.
קיילין: דאגי.
מה עשית לעצמך.
דאג: הזיקוקים דווקא היו פיצוץ. חוץ מהאחד הספציפי שנכנס לי לתוך העין.
(ביחס לבוץ שעל רגליה; המצב שלה) מה קרה לך?
קיילין: נרדמתי על השולחן במטבח.
דאג: מה?
קיילין: מה שאתה שומע. שתיתי כמה דרינקים כשהגעתי הביתה.
דאג: מה עם ההוא. ההוא. ההוא שאת גרה איתו.
קיילין: הוא ישן. כשהגעתי הביתה הוא כבר ישן. יש לו שם, קוראים לו בראד.
דאג: קוראים לו תחת שלי, ככה קוראים לו.
קיילין: למה עשית את זה?
דאג: למה יש לך בוץ על כל הרגליים שלך?
קיילין: למה עשית את זה?
דאג: אני שאלתי קודם.
קיילין: לא אתה לא. תפסיק להיות ילד קטן. אתה כזה מפגר. אסור להשאיר אותך לבד עם חומרים דליקים.
דאג: ממש לא רציתי להשאר לבד.
קיילין: אה, אז זה הכל אשמתי עכשיו.
(יופי,) בלילה לפני ההלוויה של אבא שלי.
דאג: מה את בכלל עושה פה?
קיילין: קריסטן התקשרה אלי.
דאג: קריסטן..? קריסטן מהתיכון?
קיילין: היא אחות פה. היא אמרה שנכנסת לבי״ח ולא הפסקת להגיד את השם שלי. אז היא התקשרה אלי. הם חשבו שניסית להתאבד.
דאג: מי מנסה להתאבד עם זיקוקים?
קיילין: בדיוק.
אמרתי לה, ״לא, הוא פשוט מסטול. ואדיוט. פשוט יש לו קקי במקום מח״. ואמרתי לה שאתה בחיים לא תתאבד כי זה לא ישאיר לך צלקות להשוויץ בהן אח״כ. בכל אופן, היא אמרה שנפצעת.
דאג: למה באת?
קיילין: לא יודעת, דאגי. ישנתי על השולחן במטבח שלי וקריסטן מתקשרת אלי פתאום מהבי״ח נו. תראה אותך. קודם השן שלך ועכשיו גם העין שלך.
דאג: למה כל הרגליים שלך מכוסות בבוץ?
קיילין: נהגתי חצי דרך, אבל המכונית נתקעה לי בבוץ.
דאג: מה׳זתומרת?
קיילין: ז׳תומרת, שנסעתי חצי מהדרך לפה עד שהמכונית שלי נתקעה לי בבוץ.
דאג: המכונית נתקעה לך בבוץ.
קיילין: כה.
דאג: מה את מקשקשת? איזה בוץ. איפה יש בוץ מהבית שלך עד לבי״ח?
קיילין: טוב אל ת.. סתום ת׳פה.
יש בוץ. בצד של הכביש.
דאג: מה, ירדת מהכביש? מה, את שיכורה?
קיילין: לא! פשוט השמשה כזאת חצי שבורה כי בראד נכנס בעץ לפני חודש, אז לא יכולתי לראות כלום, והיה מין ערפל כזה, נו.. ערפילים. היו ערפילים בסדר? ושתיתי כמה וודקות. אבל תכלס כבר הורדתי אותן בשינה.
דאג: אז פשוט השארת שם את הרכב.
קיילין: אתה יודע איך אני נהיית בקטעים האלה.
דאג: איך את נהיית בקטעים האלה?
קיילין: לך תזדיין, בקטעים נו, כשאתה נפצע. אתה יודע, די כבר.
דאג: (בענייניות) הרופא אמר שאני אשאר עיוור בעין אחת.
קיילין: אוי, דאגי...
היא יושבת לידו, מכסה את עיניה בידיה.
דאג: (לא בעצב, רק באבחנתיות) היא הלכה לגמרי. כל העין. אבל נראה לי שזה לא היה רק מהדקירה. כאילו הזיקוק המשיך לבעור אחרי שזה נכנס לתוך העין. אז ככה שה..שריפה לגמרי חירבשה שם הכל.
קיילין: תמיד היו לך בעיות עם העין הזאת.
דאג: כה.
קיילין: שעפה לך החת׳כת עץ הזאת פנימה.
דאג: נכון, החת׳כת עץ. בשיעור מלאכה.
קיילין: והילדה שהחליקה לך על העין, נכון? כשהיית קטן? ואז ב-י״ב, עם הרוטב טבסקו.
דאג: והדלקת עיניים.
קיילין: כה.
דאג: הדבקתי אותך אז בסוף.
קיילין: לא אתה לא. בחיים לא היה לי (דלקת עיניים).
דאג: אני כל הזמן חושב על זה.
(ביט) אני כל הזמן חושב על זה. אני תמיד חושב על זה.
קיילין: כה, טוב אתה יצור. אני שמנה.
דאג: לא רציתי שתבואי.
קיילין: כה, בטח.
דאג: כאילו, אני שמח שאת פה. ברור. אבל יש לך את ההלוויה מחר והכל. את צריכה ללכת הביתה. תלכי
הביתה. תעשי אמבטיה. תנוחי קצת.
קיילין: סתום כבר. לא בא לי להתמודד עם המכונית שלי עדיין. סבבה?
דאג: וואו, את ממש מסטולה אה?
קיילין: לא, אני רק מטושטשת קצת. אני מרגישה כאילו הרגע התעוררתי. אתה לא מבין בכלל איזה שבוע היה לי. מתקשרים אלי לעבודה ואומרים לי שאבא שלי שוכב מת בחניה של הבית. ואז להתמודד עם כולם. וכל החרא הזה. ואז פתאום היום אתה מופיע לי. ״הנה דאג, אחרי חמש שנים״ פתאום. לא ישנתי דקה. פשוט לא ישנתי דקה משהו כמו.. ארבע שנים.
דאג מרים ארבע אצבעות
דאג: כמה אצבעות?
קיילין: ארבע.
דאג מרים את אצבעו האמצעית
דאג: ועכשיו?
קיילין: לך תזדיין.
דאג: שנינו בקושי רואים משהו.
קיילין מחייכת אליו.
קיילין: אולי זה עדיף ככה.
שתיקה ארוכה.
דאג: מה יהיה איתנו?
קיילין: שום כלום.
דאג: ברצינות נו.
קיילין: אין לי מושג, מה יהיה איתנו?
דאג: לא יודע. (ביט) נראה לי שאני רואה אותך כפול.
קיילין: גם אני רואה אותך כפול.
דאג: בואי נרקוד?
קיילין: סתום כבר.
דאג: לא נו, שנינו רואים כפול. אנחנו יכולים לרקוד, ארבעתינו.
קיילין: שב כבר. (דאג מקים אותה.) ברצינות יש לי סחרחורת!
דאג: גם לי! הם מתנועעים בתנועה מוזרה
דאג: (שר, במלודיה אקראית) אווווו ליני...
ליני דיני...
ליני דיני וויני שמו.
ליני שמיני.
שמיני ליני.
שמיני מיני.
שניהם רוקדים וצוחקים. דאג לוקח את ידה ושם אותה על פניו.
דאג: תגעי לי בזה?
קיילין: במה?
דאג: בעין שלי.
קיילין: אין לך עין.
דאג: בחור של העין.
קיילין: (אויש) זה מגעיל.
היא מפסיקה לרקוד ונשענת על המיטה.
קיילין: בטח אסור לי לעשן פה אה?
דאג: את מסכימה לגעת לי בזה?
קיילין: מה אתה מקשקש. די להיות מוזר.
דאג: תמיד ריפאת לי את הפצעים.
קיילין: בכיף. אני שמחה שיכולתי לעזור.
(היא מוציאה קופסאת סיגריות) טוב אני פשוט מעשנת. תכלס מה כבר יעשו לי?
דאג: אני יודע שזה סוג של אמונה תפלה וזה מפגר אבל אני די ממש צריך את זה. ואת יודעת שאת תמיד עושה את זה.
קיילין: אני לא תמיד עושה כלום.
דאג: יש לך סוג של כוחות על. אפילו היום. כשהתנשקנו, נישקת לי את השן החסרה. את הרווח פה. וזה פתאום הפסיק לכאוב.
קיילין: טוב אני לא נוגעת בחור של העין שלך.
דאג מתחיל להתעסק עם התחבושות מסביב לראש שלו.
קיילין: מה אתה עושה מפגר?
דאג: את כן תעשי את זה. את כן תגעי בזה. את תרפאי לי את זה. המשככי כאבים לא מחזיקים הרבה זמן.
קיילין: תפסיק, אדיוט.
דאג: ברגע שהכדורים יפסיקו לעבוד זה הולך להיות כאבי תופת שוב. את חייבת רק לגעת לי בזה.
קיילין: דאג תפסיק לעשות את זה!
דאג מתחיל לקלף את התחבושות סביב פניו. הוא מסיר את השכבה העליונה, ואז מתחיל להסיר שכבה נוספת.
דאג: זה בסדר. אני יודע מה אני עושה, אוקיי?
קיילין: אני ממש לא רוצה לראות את זה!
דאג: אני פשוט צריך שתצילי אותי פה ליני. את יודעת איך. את יודעת מה את עושה.
הכל ירד חוץ מפד-גאזה ספוג בדם שמודבק על עינו השמאלית. זה נראה מזעזע, זוועתי, מפחיד.
דאג: את מסכימה בבקשה לגעת לי בעין?
קיילין: תעוף ממני! דאג, אני לא יכולה לראות את זה! תעשה לי טובה?! תשים את הזה.. תשים את הזה על הזה! בחייך אין מצב שזה בריא ככה, תעשה לי טובה!
