החדר של קיילין, בביתה. קיילין יושבת על המיטה שלה, ברכיה צמודות לחזה. דאג נכנס. ניכר שהוא חטף מכות בצורה די קשה. הוא סוחב תיק ענק של ציוד הוקי. כואב לו. הוא מפיל את התיק, קורס ליד מיטתה, וצועק מתוך כאב.
קיילין: מה אתה עושה? דאג: הייתי חייב לעבור דרך פה. קיילין: מה קרה?
דאג: טום השמן, זה מה שקרה לי.
קיילין: מה ס׳תומרת? דאג: הלכנו מכות.
קיילין: (מאוד מודאגת) הלכת מכות עם טום?? השמן??
דאג: כה. ואז הילדה המפגרת הזאת מהצופים הדביקה אותי בדלקת עיניים שלה.
הוא מוציא עוגיות (של הצופים) מהתיק שלו ומשליך אותן לעבר קיילין.
דאג: הנה. קניתי את העוגיות המסריחות שלה. צופיפניקיות. חבורה של זונות קטנות.
קיילין: זה שוקו-שוקו.
דאג: ברור.
קיילין: למה לא מנטה?
דאג: המנטה יכולה ללכת להזדיין מבחינתי.
קיילין: אתה יכול ללכת להזדיין.
דאג: מה יש לך?
קיילין: לך הביתה. אני לא מרגישה טוב. ואתה מעצבן. רציתי מנטה.
דאג: תסתמי או שאני אדביק אותך בדלקת עיניים.
קיילין: עוף מפה.
דאג קם, מתחיל לשפשף את עיניו. אז הולך אליה כמו פרנקנשטיין.
דאג: להדביק... דלקת עיניים... מממממממ...
קיילין: איכ! די! עוף ממני! !
דאג זוחל עליה על המיטה. קיילין מנסה להוריד אותו ממנה.
קיילין: רד ממני, יא סוטה!
דאג: דלקת עיניים!
קיילין: (ברצינות גמורה) תרד ממני! יואו!!
דאג: מה? מה יש לך?
קיילין: אתה חתיכת סוטה מין! כמו כל הבנים בעולם! אתם כולכם מתנהגים כאילו אתם סתם משחקים, רק שאתם חייבים להמרח על כולי! נראה לך שאני לא יודעת שלגמרי עומד לך עכשיו, יא סוטה!
דאג: ממש לא!
קיילין: ממש כן!
דאג: זה מגן ביצים!
דאג נוקש על המפשעה שלו. זה פלסטיק.
דאג: זה מגן ביצים, יא פרנואידית חרמנית.
קיילין: פשוט תעזוב אותי בשקט.
דאג: בכיף.
דאג מתיישב ופותח עוגיות. הוא אוכל.
דאג: זונה.
קיילין: סתום.
דאג: תהני מהדלקת עיניים. זה בערך הדבר הכי מדבק בעולם.
קיילין: לא׳כפת לי.
דאג: חוץ מזה, מה יש לך היום.
קיילין: כלום. אני פשוט עייפה. מה קרה עם טום?
דאג: קודם כל, הבאתי לו בוקס לפרצוף.
קיילין: למה?
דאג מושך בכתפיו. קיילין: זה טום, דאגי. השמן. אתה לא מביא אגרוף לטום השמן בפרצוף סתם כי בא לך. מה, בא לך למות?!
דאג: הוא הפיל אותי לרצפה ובעט בי ומחץ אותי. אבל בכלל לא היה אכפת לי. זה לא מזיז לי. הוא מרביץ כמו חת׳כת כוסית.
קיילין: למה בכלל התחלת לריב איתו?
דאג: למה לא היית בבית ספר? את שוב פעם לא מרגישה טוב?
קיילין: אני תמיד לא מרגישה טוב.
דאג: את לא נראית שאת לא מרגישה טוב.
קיילין: אני לא. כאילו אני כן. אבל לא השניה הזאת.
דאג: אבל את כן נראית מוזר. ואת ממש מתנהגת כמו זונה.
דאג: אנחנו לא בני דודים, ההורים שלנו חברים! סתמי כבר. אני לא מאמין שעשית סקס עם טים. הוא כזה מגעיל.
קיילין: בסדר זה לא כאילו עשינו את זה כל השבועיים האלה בלי הפסקה. עשינו את זה כולה פעמיים.
דאג: פעמיים?
קיילין: פעם אחת לפני שבועיים. ופעם אחת היום.
דאג: היום? פה?! במיטה הזאת? איייייפ! הרגע הייתי על המיטה שהזדיינת בה עם טים? הילד המגעיל הזה, הוא תחנה מרכזית.
קיילין: סבבה אז תשכח מזה.
דאג: אני לא יכול לשכוח מזה!
קיילין: זה לא היה...
דאג: ...מה?
קיילין: אומשנה.
דאג: מה?
קיילין: כלום. אני רק. זהו, זה נגמר בין כה וכה. כאילו. עשיתי את זה. פעמיים. גמרתי עם זה.
דאג: נשמע שהיה כיף חיים.
קיילין: לא היה, אוקיי? זה לא היה כיף. זה היה... זה היה כמו, אתה יודע. כמו שעושים כאילו לא באמת עושים כלום, סתם משחקים כזה, כמו שהיית איתי עכשיו. טים פה, ואנחנו צריכים לעשות כאילו אנחנו סתם מתנהגים נורמלי, כאילו, משחקים כזה, הולכים מכות וכאלה, בצחוק, ואז פתאום אנחנו לא, פתאום הוא כזה, כאילו... ת׳יודע...
דאג: הוא כאילו מה?
קיילין: כלום.
דאג: את לא רצית?
קיילין: כאילו... לא בדיוק באותו רגע...
דאג נעמד, הוא מביט בה.
דאג: קיילין...
קיילין: אל תשתגע לי עכשיו. אתה תמיד כזה דרמטי.
דאג: אני הולך להרוג אותו. !
קיילין: לא אתה לא.
דאג: אני הולך לבעוט לו בראש, החתיכת אפס הזה.
קיילין: אתה לא הולך להרוג אותו.
דאג: למה לא?
קיילין: כי אתה לא הולך להרוג את טים. טים יהרוג אותך.
דאג: (מתחיל לאבד את זה) אני מדבר עליך, קיילין! אני מדבר עליך, ואף אחד לא יכול לבוא ופשוט... אני הולך להרוג אותו. אני אהרוג אותו. אני הולך להרוג אותו. אני אהרוג אותו...
קיילין: אתה מוכן בבקשה לסתום? אתה יכול פשוט לשבת פה רגע?
דאג: לא אני לא הולך לשבת!
קיילין: אנחנו יוצאים קבוע!
דאג: לא אתם לא! כבר לא! אני שונא אותו אני שונא אותו אני שונא אותו...
דאג טומן את פניו בכפות ידיו.
קיילין: דאג... דאג, נו. אתה בוכה?
דאג: (מבלי להזיז את ידיו; בוכה) לא.
קיילין תופסת בחולצתו ומושכת אותו אל המיטה, שם הוא יושב, פניו עדיין בידיו.
קיילין מחבקת אותו. דאג מנגב את עיניו.
דאג: (בשקט) אני אהרוג אותו.
קיילין: לא אתה לא.
דאג: למה כולם צריכים להיות כל כך רעים? טום... טים... הם לא... הם כולם... כאלה... למה כולם צריכים להיות כל כך רעים?
קיילין: מה. דאג: טום השמן קרא לך זונה. את לא זונה. את לא.
הם יושבים לרגע. הוא מביט בה ואז בידיה. הוא מלטף את רגלה בעדינות.
