המלט: שאם את צנועה וגם יפה, אסור לצניעותך לפתח מגעים עם יופייך.
אופליה: על שום מה, מעלתך? וכי ליופי יש בת ברית טובה מן הצניעות?
המלט: כן, בטח, כי לַיופי יש כוח להוריד את הצניעות לִזְנוּת, אבל לצניעות אין כוח לשפר לַיופי את האופי. זה בשעתו היה פרדוקס, אבל עכשיו התקופה מוכיחה את זה. באמת אהבתי אותך פעם.
אופליה: וגם נתת לי, מעלתך, סיבות להאמין בזה.
המלט: לא היית צריכה להאמין לי. לב האדם רע מנעוריו. וגם אם יכליאו בין פרח התום לבין גזע החטא העתיק שלנו, ניחוח החטא ידבק אלינו בלי להתנדף. לא אהבתי אותך.
אופליה: אז רומיתי שבעתיים.
המלט: קחי את עצמך לְמנזר. מה, את רוצה להשריץ חוטאים? אני באופן אישי בעל מידות בינוניות, אבל בכל-זאת יכולתי להאשים את עצמי בדברים כאלה שעדיף היה אילו אמי לא ילדה אותי. אני מאד גאוותן, נקמן, שאפתן, עם חטאים רבים כל כך בשק שאין לי די מקום להכניס אותם לראש, או דמיון לתת להם צורה, או זמן לבצע אותם. מה יש בכלל לטיפוסים כמוני לזחול בין האדמה והשמיים? כולנו אנשי תהפוכות. אל תאמיני לאף-אחד. תלכי, תלכי לך לְמנזר. איפה אביך?
אופליה: בבית, מעלתך.
המלט: שיסגרו עליו את הדלתות, שלא ישחק את השוטה אלא בביתו שלו. שלום.
אופליה: הו, עזור לו, אל רחום!
המלט: ואם כן תתחתני, אני נותן לך את הקללה הזאת בתור נדוניה: שגם אם תהיי צנועה כמו קרח, טהורה כמו שלג, לא תימלטי מלשון הרע. קחי את עצמך לְמנזר. תלכי, שלום. אבל אם את מוכרחה להתחתן, תתחתני עם שוטה. כי החכמים יודעים יפה מאד לאיזה מפלצות אתן הופכות אותם. לְמנזר - תלכי, ומהר. שלום.
אופליה: הו כוחות שמיים, רפאו אותו!
המלט: גם על הצבעים שלכן שמעתי מספיק. אלוהים נתן לכן פרצוף אחד, אבל אתן עושות לכן אחר. אתן מתפתלות ואתן מפרכסות ואתן משרבבות לשון. אתן שוגות בשרירות לב ומעמידות פנים שאין זו אלא שגגה. תלכי-תלכי, אני חולה מזה. זה כבר הוציא אותי מדעתי. אני אומר: שלא יהיו עוד נישואים. אלה שנשואים כבר - כולם חוץ מאחד - יחיו. השאר יישארו כמו שהם. לְמנזר, תלכי.
