מונולוג - מקבת

מה בצע במלוכה בלי ביטחון? פחדי מבנקו ננעצים כקוץ בתוך בשרי. סגולות מלכות באיש וזה מטיל מורא. הוא די נועז, ולרוחו ואמיצה נלווית תבונה המדריכה את התעוזה לפעול לבטח.

אין איש מלבדו שקיומו מפחיד אותי. תחתיו נדחקת יכולתי, כמו אנטוניוס נדחק מפני אוגוסטוס, כך אומרים. 

ביום שבו ההן כינוני מלך, גער בהן, דרש שידובר בו.

הן התנבאו שהוא יוליד מלכים. עקר הכתר בו עיטרו את קודקודי, בכף ידי נתנו שרביט של סרק, שיחטף בידי בנו של אחר, איש זר ירש אותי.

אם כך, בשביל בני בנקו הורעלה רוחי, למענם שחטתי 

את דנקן, את שלוותי עכרתי בטינות למענם בלבד!

את היקר מכל, את נשמתי מסרתי לשטן כדי שימלכו, בני בנקו ימלכו!

מוטב שהגורל יכריז דו-קרב ואלחם בו עד הסוף המר.

מי שם? (נכנסים הרוצחים)

יפה, אם כן חשבתם על דברי? 

הבינו כי היה זה הוא שבעבר גזל מכם את המגיע.

בטעות תליתם כל זאת בחף מפשע, בי.

הבהרתי זאת היטב בפגישתנו. 

הבאתי ראיות כיצד הולכתם שולל, נבלמתם, מה היו האמצעים, ומי נקט בהם, וכל השאר, עד שאפילו רפה-שכל כסיל יאמר, "עולל זאת בנקו".

האם ליבכם הוא כליל הסלחנות עד כדי כך שתוותרו לו? צדיקי הדור אתם, להתפלל לשלום האיש ובני ביתו, האיש שהשפילכם על לעפר, רושש את ילדיכם?

אם אין אתם גברים מסוג ירוד, דברו, ובידכם אפקיד ענין זה. שניכם יודעים כי בנקו הוא האויב. 

הוא גם אויבי והעוינות קשה כל כך שעצם קיומו פוגע בציפור נפשי.

עיניכם קורנות מאומץ, יש לעשות הלילה, הרחק מן הארמון. תוך שעה אומר לכם היכן לארוב. נתראה שנית.