יוליוס קיסר
קסיוס וברוטוס
יוליוס קיסר מערכה 1 תמונה 2
(תרועה. יוצאים כולם חוץ מברוטוס וקסיוס)
קסיוס: אתה הולך לראות את המרוץ?
ברוטוס: לא אני.
קסיוס: בבקשה תבוא.
ברוטוס: אנ' לא איש ספורט. חסר לי משהו
מהרוח המנתרת של אנטוניוס.
אני לא אעכב אותך פה, קסיוס;
אשאיר אותך.
קסיוס: ברוטוס, אני צופה בך בזמן
האחרון. מבט עיניך לא
מפגין לי רוך ואהבה כמו
תמיד. אתה מרחיק ביד זרה
קרָה חבר שלך, שאוהב אותך.
ברוטוס: שלא תטעה בי, קסיוס. אם אני
נראה מאחורי מסך, זה כי
סובבתי את פני המודאגים
אל תוך עצמי. לאחרונה אני
אכול מרגשות של מין סכסוך
בִּפנים, רעיונות ששייכים
רק לי עצמי, וזה מכתים אולי
את ההתנהגות שלי. אבל
שזה לא יצער את חברַי -
ואתה אחד מאלה, קסיוס; אל
תראה בָּהזנחה שלי יותר
מזה: שברוטוס המסכן, כשהוא
נלחם בעצמו, שוכח להציג
לָאחרים ת'אהבה שלו.
קסיוס: אז, ברוטוס, לא הבנתי מה אתה
עובר, לכן קברתי בחזה
פה מחשבות רציניות, כבדות.
תגיד לי, ברוטוס-אח, אתה יכול
לראות את הפנים שלך?
ברוטוס: לא, קסיוס;
כי העין לא רואה את עצמה אלא
בְּהשתקפות, דרך דבר אחר.
קסיוס: נכון,
וזה חבל שאין לך ראי
כזה שיַפְנה את הערך הנסתר
שלך אל תוך עיניך, שתוכל
לראות ת'בבואה שלך. אני
שמעתי איך רבים ומכובדים
ברומא – חוץ מקיסר בן-אלמוות –
כשדיברו על ברוטוס, וגנחו
תחת עול התקופה הזאת, אמרו
"הלוואי היה לברוטוס זוג עיניים."
ברוטוס: קסיוס, לאֵלוּ סכנות אתה
רוצה לדחוף אותי, שאתה גורם
לי לחפש בתוך עצמי את מה
שאין בי?
קסיוס: על זה בוא ותקשיב לי, ברוטוס-אח.
ואם אתה יודע שאי אפשר
לראות את עצמך היטב אלא
בְּהשתקפות, אני, הראי שלך,
אחשוף לך בלי הגזמה חלק
מעצמך שאתה לא מכיר עוד.
ואל תחשוד בי, ברוטוס איש אציל.
אילו הייתי סתם ליצן, או אחד
שאהבתו תְּפֵלה מרוב שְבועות
שהוא מדביק לכל כוכב חדש;
אילו ידעת שאני מתרפק
על אנשים ומחבק חזק
ואז משמיץ; או שבְּהילולות
שתיה אני נשבע לָאספסוף
אחווה, תחשיב אותי כמסוכן.
(תרועה וצעקות)
ברוטוס: מה הצרחות? אני פוחד שהעם
בחר בקיסר בתור מלך!
קסיוס: אה,
אתה פוחד מזה? אני מסיק
ש'תה לא בעד זה.
ברוטוס: לא בעד זה, קסיוס,
אם כי אני אוהב אותו מאד.
אבל על מה אתה מחזיק אותי
פה? מה אתה רוצה להעביר לי?
אם זה לטובת הכלל, תציב כבוד
בעין אחת, ומוות בשניה,
ובשתיהן אביט בלי למצמץ.
שכה יעזרו לי האלים: אני
אוהב את הכבוד יותר מכפי
שאני פוחד ממוות.
קסיוס: שכזה
אתה בִּפנים אני יודע, ברוטוס,
כשם שאני מכיר אותך מחוץ.
טוב, אז כָּבוד הוא הנושא שלי.
אין לי מושג מה אתה או אחרים
חושבים על החיים; מה שקשור
אלי, מוטב לי לא להיות מאשר
לחיות בְּאימה מאחד שהוא כמוני.
[/ לסגוד כְּאל לְאחד שהוא כמוני.]
נולדתי בן-חורין כמו קיסר, גם
אתה; שנינו ניזונו מאותו
האוכל, ויכולים לסבול את קור
החורף בדיוק כמוהו. פעם,
ביום סופה אָלים, כשנְהר
הטיבר התכתש עם החופים
שלו, אמר לי קיסר, "קסיוס, 'תה
מעז עכשיו לקפוץ אתי לתוך
הזרם הזועם לשחות עד שם
ממול?" ישר, לבוש כשם הייתי,
זינקתי פנימה וקראתי לו
להצטרף; הוא נענָה. הזֶרם
שאג ונאבקנו בו, בשריר
נלהב, הודפים אותו הצידה, אז
תופסים עליו יתרון, עם לב מלא
ביצר הִתְחרות. אבל לפני
שהגענו אל היעד המוסכם,
קיסר קרא "עזור לי, קסיוס, או
שאני טובע!" ואני, ממש
כמו שאבינו הקדמון אָנֵאָס
נשא מהלהבוֹת של טרויה על
כתף ת'אבא הזקן שלו,
נשאתי כך את קיסר התשוש
מתוך גלי הטיבר; והאיש
הזה עכשיו הוא אל, וקסיוס הוא
יצור עלוב, חייב להתכופף
אם קיסר במקרה רק מהנהן
כלפיו. במלחמה הספרדית
האיש קדח, וכשחטף התקף
ראיתי איך שהוא רעד. כן כן,
האל הזה רעד; אזל הצבע
מן השפתיים הפחדניות,
ואותה העין שמשתקת את
כל העולם איבדה את הברק;
שמעתי אותו גונח; הלשון,
זאת שציוותה על רומאים לסור
לפקודתו, לרשום את נאומיו
בְּספר, "איי" היא זעקה, "תן לי
איזה משקה, טיטיניוס", כמו ילדה
חולָה. אֵלים, ממש מדהים אותי
שאיש עם אופי כה חלוש יתפוס
מקום ראשון בָּעולם ולבד יישא
זר נצחון.
(צעקה. תרועה)
עוד צעקה כללית?
ברוטוס: יש לי תחושה שהתשואות הן על
כָּבוד חדש שמדביקים לקיסר.
קסיוס: שְמע, גבר, הוא צועד בָּעולם הצר
כמו ענק, ואנחנו הקטנים
הולכים תחת רגליו העצומות
ומציצים סָביב למצוא לנו
קבר של עבד. לפעמים הבני-
אדם הם שליטים של גורלם. [/ אדם אחראיים לגורלם.]
כל האשמה, ברוטוס יקר, היא לא
בכוכבים שלנו אלא בנו,
שאנחנו אפסים. "ברוטוס" ו"קיסר":
מה יש בְּקיסר זה? למה השם
הזה צריך להדהד יותר מזה
שלך? כְּתוב את שניהם: שִמְך יפה
כמותו; הַשְמַע אותם, הוא לא פחות
נעים לַפֶּה. תשקול אותם, הוא לא
פחות כבד; הַשבּע איתם רוחות:
"ברוטוס" יקים מתים מהר כמו "קיסר".
עכשיו, בשם כל האלים ביחד,
איזה בשר מזִין את קיסר זה
שלנו שהוא נהיָה כל כך גדול?
דור, איך הושפּלת! רומא, איך יָבַש
בך זרע שמוליד גדוּלה! מתי
היה דור, מאז המבול, שלא
בורך ביותר מאיש גדול אחד?
מתי יכלו עד כה לומר על רומא
שאת אורכה ואת רוחבה מַקיף
רק איש אחד? עכשיו זו רומא בלי
רמה, וגם בלי רום, כשיש בה איש
אחד וזהו. הו, אתה ואני
שמענו את אבותינו מספרים
על המייסד של הרפובליקה,
ברוטוס גם הוא, שהיה מסכים
שהשטן ישלוט ברומא, רק
לא מלך.
ברוטוס: שאתה אוהב אותי – לא מפקפק;
לְמה אתה דוחף אותי, יש לי
ניחוש; מה שאני חושב על זה
ועל התקופה הזאת אשמיע עם
הזמן. כרגע אני לא רוצה -
תרשה לי לבקש באהבה -
שילחצו עלי. מה שאמרת
אשקול. לְמה שיש לך לומר
אקשיב בסבלנות, ואמצא לי זמן
הולם להאזין ולהשיב
על עניינים כבדי משקל כאלה.
עד אז, חבר אציל שלי, תזכור:
ברוטוס היה מוכן להיות חמוֹר
בן-כפר במקום להיחשב בן רומא
תחת תנאים קשים כמו שהזמן
הזה צפוי להפיל עלינו.
קסיוס: טוב
שהמלים החלשות שלי
הִדליקו משהו דמוי אש בברוטוס.
(נכנסים קיסר ופמלייתו)
ברוטוס: נגמר הספורט, וקיסר שב.