פול וקורי

מאת ניל סיימון


פול: איזה דבר מגעיל לעשות, ועוד לאמא שלך

קורי: מה?

פול: יש לך בכלל מושג איך היא מרגישה עכשיו? איזה ליליה עבר עליה?

קורי: (בשובבות) הלילה שלה עוד לא נגמר

פול: את לא ראית אותה כשהיא ישבה לפני שתי דקות . את היית למעלה עם זורו ההונגרי הזקן שלך. אז תדעי לך שהיא הייתה אומרללה. הפרצוף שלה היה יותר ירוק מהבשר שהגישו לנו.

קורי: לי היא לא אמרה כלום

פול: כי היא הייתה "קולית", לא? אז היא זרמה כמו שביקשת סס...לגרור אישה מבוגרת באמצע החורף לנמל כדי לאכול עיסה ירוקה. 

קורי: למה אתה כל כך כועס?

פול: הרגע אמרתי לך, הרגשתי איום ונורא בשביל אמא שלך. 

קורי: למה? אתה יודע איפה היא עכשיו? היא נמצאת לבדה עם גבר מושך – אולי הכי מושך שהיא אי-פעם הכירה. תסכים איתי שזה עדיף על אטמי אזניים ושידורים חוזרים של טלנובלה?

פול:  כן, אני ממש יכול לדמיין אותם בשיחה קולחת ותוססת. איך את יכולה להיות כזאת אפטית? 

קורי: אפטית? אנח מאוד לא אפטית. אני מתה מפחד מרוב דאגה לאמא שלי. אבל אני מודה לאלוהים שסוף סוף יש לי סיבה לדאוכ לה. האמת שאני הרבה יותר מודאגת בקשר אליך.

פול: אליי? אליי?

קורי: אני מתחילה לחשוב שאולי אתה לא מסוגל להנות מהחיים.

פול: למה? כי אני אוהב לשים כפפות בחורף?

קורי: אוקי, שלשום בערב. כשהלכנו לבר. היית שיכור, נכון?

פול: הייתי מחוק לגמרי, כן. 

קורי: אתה רואה. אני לא ידעתי עד שלא אמרת לי למחרת בבוקר. אתה שיכור מוזר. אתה פשוט ישבת שם, עם פרצוף מסכן והסתכלת על המעיל שלך. 

פול: הסתכלתי על המעיל שלי, כי מישהו אחר גם הסתכל על המעיל שלי. תראי, אם את באמת רוצה, אני מוכן להשתכר בשבילך יום אחד. ואז אני אאה לך כמה פרוע ומוזנח אני יכול להיות, שהשערות שלך יעמדו 

קורי: אתה תמיד לבוש נכון, עושה את הדבר הנכון, אומר את הדבר הנכון. הכי קרוב למושלם שהכרתי. 

פול: זה- זה הדבר הכי נורא להגיד

קורי: כמו שהיה ביום שלישי. לא הסכמת שנלך ביחד יחפים בפארק. למה לא?

פול: התשובה פשוטה מאוד – היה מינוס שמונה מעלות. 

קורי: בדיוק. זה מאוד חכן והגיוני. רק שזה לא כיף. 

פול: אנמ לא מתכוון להקשיב לזה. אני צריך להיות בבית משפט על הבוקר.

קורי: לאן אה הולך?

פול: לישון

קורי: עכשיו? אתה לא יכול לישון עכשיו אנחנו רבים.

פול: את רבה. כשתגמרי תכבי את האור. 

קורי: אהה! זה מטריף לי את השכל. אפילו עם הרגשות שלך אתה הגיוני.

פול: תביני, אני עצבני בדיוק כמוך. אבל כשאני רעב – אני אוכל. וכשאני עייף – אני ולך לישון.

קורי: אבל לא באמצע משבר

פול: איזה משבר? אנחנו קצת מרימים את הקול, זה הכל.

קורי: אתה לא חושב שזה משבר? כל הנישואים שלנו עומדים למבחן. זה נהיה מאוד ברור שאין לנו שום דבר במשותף. 

פול: למה? כי לא רציתי שנלך יחפים בפארק? באמצע החורף? אין לך קייס קורי. מילא היה מדובר בבגידה. אבל זה שקר לי ברגליים? 

קורי: זה לא כזה פשטני, אני באמת כועסת. אתה לא רואה? 

פול: קורי, כבר עשרה לשלוש. אם אני אצליח להירדם תוך חצי שעה יהיו לי איזה חמש שעות שינה. אני אתקשר אליך מחר מבית המשפט ונוכל להמשיך לריב בטלפון.

קורי: אוחחח...אני שונאת אותך! אתה בלתי נסבל.

פול: את צריכה להיות בגן ילדים.

קורי: זה יותר כיף מאשר להיות איתך בבית אבות 

פול: די קורי, בואי לא...

קורי: אל תיגע בי. אל תגע בי. אני לא רוצה שתתקרב אליי יותר בחיים. 

פול: קורי את היסטרית

קורי: אני לא הסטרית. אני יודעת בדיוק מה שאני אומרת. זה לא עובד בינינו פול. זה בחיים לא יעבוד.

פול: (משלח ידיו למעלה) אלוהים ישמור

קויף מצטער אני...(נאבקת עם דמעות) אני לא רוצה לבכות. 

פול: תעשי לי טובה, תבכי, זה יעשה לך טוב, תבכי

קורי: אתה לא תגיד לי מתי לבכות. אני אבכה כשיתחשק לי. ואני לא אבכה עד שאתה תעזוב את הדירה

פול: מה זאת אומרת שאני אעזוב את הדירה? את רצינית

קורי: בטח שאני רצינית אני רוצה גט

פול: גט? מה?

קורי אוספת את עצמה והולכת במופגן לחדר השינה. 

קורי: מצטערת, פול, אני לא מוכנה לדבר על זה יותר, לילה טוב

פול: לאן את הולכת?

קורי: למיטה.