אוי אלוהים
דיאלוג - אלה וא'
אלה : אוי אלוהים... [נשמיעה דפיקה בדלת]
א':שלום.
אלה :בבקשה
[הגבר נכנס לחדר. נעצר מול ציור גדול וצבעוני שתלוי על הקיר]
א': טוב. טוב מאוד.
אלה : הבן שלי צייר
א':מוכשר.
אלה: הוא אוטיסט.
א':[מתעמק בציור] כן, אני יודע.
אלה : אתה יודע???
א':[מתעמק בציור] הפרעה התפתחותית נרחבת PDD,
אלה :איך....? מה....? עשית עלי תחקיר ?[הוא לא עונה נתעמק בתמונות ] הייתה לי הרגשה שאתה מהשב"כ.
א' : אני לא מהשב"כ.
אלה :חיל האוייר ?
א': מתחמם[ ניגש לכורסא] .יושבים ?או שוכבים?
אלה : אצלי בדרך כלל יושבים, בבקשה [ הוא מתיישב . היא מתיישבת מולו] אז... עם מי דיברת עלי ?
א': זה מלחיץ אותך?
אלה: האמת ? כן. פשוט את החיים הפרטים שלי אני מעדיפה להשאיר מחוץ לחדר טוב , אז... איך קוראים לך ?
א': את יכולה להמשיך לקרוא לי א'
אלה: אין בעיה. נחזור לזה אחר כך. אתה רוצה להגיד לי בן כמה אתה ?
א': חמשת אלפים שבע מאות שישים ושמונה ... בשבוע הבא.
אלה : אהה. כן , גם אני מרגישה ככה לפעמים. אז... מה אתה עושה בחיים ? מה המקצוע שלך ?
א':את יכולה לכתוב ....אמן..
אלה :אתה רוצה לספר לי מה קרה ? מה הביא אותך אלי ?
א': אז ככה . אני...[פורץ בבכי. מנסה לעצור לא מצליח.]סליחה . זה .. אף פעם לא קרה לי ...
אלה : אל תצטער. אתה לא הראשון ולא האחרון שבוכה כאן .
א': אבל אני אלוהים .
אלה : אהההה, ברור... ! תראה מאד הייתי רוצה לעזור לך, אני רואה שאתה במצוקה גדולה...
א': אין לך מושג
אלה: אבל עם כל הרצון הטוב, אני לא חושבת שיש לי את ההכשרה הדרושה לטפל באדם במצבך. אני מוכנה להפנות אותך לפסיכיאטר [מתחילה לחייג]
א': תנתקי את הטלפון
אלה: אל תדאג הוא לא נושך
א': נתקי את הטלפון![אלה קמה לצאת]
א: עמדי דום!! תראי, אני לא נוהג לעשות דברים כאלה, אבל אני באמת צריך מישהו לדבר איתו. [משחרר אותה]
אלה: אז אתה באמת אלוהים?
מה הולך פה? אני הוזה או מה? אני במוות קליני וזאת ההזיה שלי? כי אני לא יכולה להרשות לעצמי למות עכשיו...
א': את לא מתה! ואת לא הוזה .
אלה: אוי, אלוהים...
א': הנני .
(המילים נעתקות מפיה של אלה. היא מתחילה לעשות סידרה של תנועות. כל פעם פותחת את פיה להגיד משהו ולא יודעת מה. הוא נותן לה להתפתל הרבה זמן )
א': מה ?
אלה: אז מה אתה רוצה ממני?
א': מה שכל מי שבא הנה רוצה טיפול פסיכולוגי .
אלה: אתה לא באמת חושב שאני יכולה לטפל בך .
א': למה לא?
אלה: כי אתה... כי אין לי שום הכשרה לטפל בך, לא עברתי שום השתלמות בנושא המטופל האלוהי ...
א': תמיד יש פעם ראשונה
אלה : בסדר... אז מה קרה? ספר לי
א': אני רוצה למות .
אלה : מה למות ?[צוחקת ]
א': מה מצחיק ?
אלה : אתה לא יוכל למות
א' : למה אני לא יכול למות ?
אלה : כי אתה לא ... חי ? כלומר, פיזית אתה לא .. באמת קיים . כלומר, אתה קיים .אבל יותר .. בראש של אנשים ..
א':אז?
אלה:אז ? בשביל למות באמת תצטרך להרוג את כולנו. ואת זה רואה אך אתה יוצא מהפלונטר הזה.
[א' שותק מסתכל עליה ]
אתה לא מתכוון להפר את ההבטחה שנתת לנוח.
א': אחרי ארבעת אלפים שנה על הבטחות חל חוק התיישנות .
אלה: אז זה מה שאתה רוצה לעשות ? עוד מבול ?
א': הפעם אני לא משאיר אפילו צדיק אחד
אלה: אתה מתכוון להשמיד את כולנו
[מסתכלת עליו. הוא מהנהן.]
א' : אולי .. אולי תצליחי לשנות את דעתי ...
אלה : אני אצליח לשנות את דעתך? כמה זמן יש לי לשנות את דעתך תזכיר לי ? חמישים דקות ?
א': עשר מתוכן כבר בזבזנו .
אלה : ארבעים דקות ? ארבעים דקות שלמות להציל את העולם ! אפילו ברוס ווליס היה יותר זמן !!
א': את לא אמורה לשאול אותי למה אני רוצה למות ?
אלה: טוב, מה הזיכרון הראשון שעולה לך בראש?
א': בראשית בראתי את השמים ואת הארץ ...
אלה: לפני זה . מה היה לפני זה ?
א' : תוהו ובוהו.
אלה : כן, את זה אנחנו יודעים , אבל מה הרגשת ?
א': שיגרתי.
אלה : שיגרתי ? לא הרגשת שם ... בדידות ? עם מי שיחקת, עם תוהו ובוהו?
א': אני באמת לא זוכר. יש לי בלאקאאוט על כל התקופה הזאת
אלה: אני אעזור לך להיזכר . בוא נחשוב , זה בטח לא כל כך נעים להיות לגמרי לבד בעולם.
א': את רוצה שאני שוב אתחיל לבכות ,או מה ? כן. היה רע! היה רע לתפארת. ריחפתי לבד בחושך...
אלה : ואז פתאום החלטת לברוא עולם. איך הרגשת עם זה?
א': עד היום חמישי הייתי באופוריה.
אלה. זה בטח היה מרגש נורא לראות את הזריחה הראשונה , עצים פרחים , חיפושית פרת משה רבנו הראשונה.
א': תראי , לא נעים לי התרברב...
אלה : להיפך. תתרברב. למי תתרברב אם לא לפסיכולוג שלך
א':מנית פעם כמה גוונים של ירוק יש ?
אלה : כמה ?
א': [ בגאווה ] אין סוף .
אלה: מדהים
א': הירח .
אלה : חמוד .
א' : רק חמוד ?
אלה : לא, זה מקסים . הפטנט הזה שהאור שלו הוא בעצם הקרנה של השמש ... זאת ... אמנות .
בכל מקרה, אמרת שהיית באופוריה עד היום החימשי . מה קרה ביום השישי ?
א' : בלאדי פריידיי.
אלה : עד כדי כך .
א': עד כדי כך . אין יום אחד שאני לא מורט לעצמי את השערות איזה טיפש , איזה עולם נפלא היה כאן עד שאתם הגעתם. ספארי אחד ענק ושליו.
אלה : אז... אם היה כל כך טוב, למה בראת אותו ?
א': לא זוכר. לא הייתי מרוכז כנראה.
אלה:לא היית מרוכז כשבראת את האדם ??
א': נראה לך שאם הייתי מרוכז הייתי עושה את השטות הזאת ?
אלה : יכול להיות שאתה מתחמק עכשיו ?
א': ממה ?
אלה : משהו היה חסר לך. אני מחפשת את המשהו הזה . מה היה חסר לך שם בסאפארי הענק והקסום שלך ?
א': מישהו ש...
אלה :יבין אותך ?
א': לא. מישהו ש...
אלה:יעריך אותך ?
א': לא.
אלה : יעריץ אותך ?
א': לא לא .
אלה :יאהב אותך .
א': לא ! מישהו שישקה את העצים .
אלה :מה???
א': ויאכיל את החיות , ויתעסק בכל התחזוקה של הדבר הזה.
אלה : אה, פילפינית !.
[שתיקה ]
א': חבר .
אלה :מה חבר ?
א': זה מה שהיה חסר.
אלה :חבר.