מטומטמת

פנים. תחנת משטרה. יום
תמי ושירי יושבות בתחנת משטרת ומדברות. על השולחן לידן יש באנג, פייפ, וכמה
שקיות עם סוגי סמים שונים.

תמי(מחזיקה את אחת השקיות ביד)
מה זה?
שירי:
חשיש. אני יכולה שניה לדבר דוגרי?
תמי:
לא. מה עושים איתו?
שירי:
אני נשבעת לך שאני לא ידעתי שהוא נשוי
תמי:
תעני לי על השאלה
שירי:
מפוררים אותו עם טבק ומעשנים אותו. אני יכולה, תמי, רגע לדבר איתך?
תמי:
תמי? מה, אני נראת לך חברה שלך? (מניחה את השקית על השולחן ולוקחת שקית אחרת) מה זה?
שירי:
תחכי רגע עם החידון, אני מנסה להגיד לך פה משהו. אני מצטערת שאת פגועה, אבל זה לא קשור אלי. כאילו, זה כן קשור אלי אבל זה לא שאני עשיתי משהו לא בסדר. כי אני לא הייתי נוגעת בו אם הייתי יודעת שהוא נשוי. וזה גם הייתה שטות. כאילו, אין לי עניין בו, אז פשוט את יכולה לשחרר.
תמי:
מה בדיוק אני צריכה לשחרר?
שירי:
אני אומרת זה שאם את פגועה או מאוימת, זה...זה סבבה, אבל זה באמת שזה מיותר.
תמי:
רגע, את חושבת שאני מאוימת ממך?
שירי:
אם... היה שם "אם" במשפט, נכון?
תמי:
את חושבת שאני סופרת אותך בכלל?
(מראה לה את השקית שביד שלה) מה זה?
שירי:
תקשיבי, יש פה חרא סיטואציה לכולנו, אבל אני משתדלת. אני משתדלת כי זה חשוב לי ואני יודעת שגם לך. אני מתארת לעצמי כמה קשה עבדת כדי להגיע לפה.
תמי:
מה זאת אומרת?
שירי:
שאני מעריכה את הדרך שאת עשית, בתור...
תמי:
בתור מה? בתור אתיופית?
שירי:
לא, בתור אישה.
תמי:
מה זה הכדורים האלה? אני לא אשאל אותך שוב.
שירי:
אקסטות. סבבה? מרימה שקית מהשולחן)
וזה גראס שמתייבש פה כבר כמה שנים. (מרימה עוד שקית)
וזה קוקה, אפשר לעשן או להסניף. וזה פייפ, וזה באנג. זה נראה כמו חגיגת, לא ידועת מה זה החרא הזה. סבבה?
תמי:
או אה... את רוצה לספר לי מאיפה כל הידע הזה?
שירי:
יש לי טלוויזיה. לך אין?
תמי:
מתחכמת, אה?
שירי:
טוב, מה את רוצה ממני? אני באה בטוב.
תמי:
מי נתן לחבר שלך את כל האקסטות? את זו שסיבכת אותו בזה?
שירי:
טוב, את יכולה בבקשה לקרוא למוריס לפה?
תמי:
למה? כי הפרצוף היפה שלך עובד רק על גברים?
שירי:
לא. כי את כלבה ואי אפשר לדבר איתך.
תמי:
תיזהרי ממני.
שירי:
(צועקת)
אוקיי, הבנתי. את אישה אתיופית מוקפת גברים ואת קשוחה. סחתיין עליך אחותי, אבל אני לא מפחדת ממך.
תמי:
את צעקת עלי עכשיו, כן?
שירי:
(צועקת)
זו לא אשמתי שהגבר שלך רץ לזיין מהצד!
תמי:
מתנפלת עליה