ריקוד האש

ריקוד האש- פייגי ושיינה

פייגי: מזל טוב!

שיינה: למה את מופתעת? את ידעת מי החתן שלי.

פייגי: נכון, לא יודעת למה, אולי חשבתי שאתם כבר מאורסים.

שיינה: מחייכת, צוללת ומופיעה שוב.

פייגי: מה תלבשי?

שיינה: (צוחקת) מה אני אלבש פייגי?

פייגי: לא שאלה טובה?

שיינה: (מצחקקת) זה משונה כשאת שואלת את זה.

פייגי: זה מעניין אותי.

שיינה: רוצה לבוא איתי לחפש נעליים?

פייגי: (חשדנית)בטח....

שיינה: בכלל, רציתי לשאול אותך אם תהיי מוכנה ללוות אותי ביום שלישי.

פייגי: (שותקת לרגע ומביטה לתוך עיניה של שיינה)מה זה אומר?

שיינה: שתהיי איתי כל היום בהכנות עד שנגיע לאולם.

פייגי: למה?

שיינה: שאלה טובה.

פייגי:(ניכר עד כמה היא נרגשת) מה שאת צריכה.

שיינה: הוא לא ראה את הפנים שלי מאז התאונה.
הוא ראה אותי רק פעם אחת כשנפגשנו וזה היה לפני.

פייגי: מפחיד.

שיינה: מאוד.

פייגי: מה תעשי?

שיינה: את אמורה להרגיע אותי לא להכניס אותי לפאניקה.

פייגי:(לא מתבלבלת) מה תעשי?

שיינה: אמרתי לאבא שלי שחייבים להכין אותו לפני כן.  
הרבי ביטל את הדברים שלי ואמר שלא צריך כלום.
אמרתי שזה התנאי שלי, שהחתן צריך לראות אותי לפניכן.

פייגי: מה הרבי אמר?

שיינה: הרבי לא אמר כלום. (שתיקה)

פייגי: זה חשוב שיכינו אותו, רק כי ההפתעה יכולה להיות מבלבלת.

שיינה: זה מה שאמרתי.

פייגי: אם אני הייתי הוא, זה לא היה מפריע לי בכלל.

שיינה: תארי לך שהוא יקיא כשניפגש.

פייגי: אם יכינו אותו הוא רק יופתע לטובה. (שתיקה) בעיני את יותר יפה היום.

שיינה: שטויות.

פייגי: העיניים שלך נהיו יותר כחולות.

שיינה: מוותרת.

פייגי: כי את טיפשה ורדודה עם המסכנות והקורבנות שלך.

שיינה: היי...!

פייגי: את יותר מדי צעירה ומוצלחת כדי להיות מרירה.

שיינה: קל לך להגיד.

פייגי: (צוחקת) שום דבר לא קל לי.