פנים. קפיטריה/פואייה תיאטרון המשכן – יום.
איריס נכנסת לתיאטרון, מחוייכת.
רואה את מיה יושבת עם ערימת דפים וכותבת. נראית מוטרדת ו/או מרוכזת.

איריס:
בוקר טוב. (היא לא עונה) עוברת על טקסטים?

מיה:
מה? לא.. אני צריכה לכתוב נדרים. לחתונה.

איריס:
אה אתם מקריאים נדרים אישיים? יואו זה החופות הכי מרגשות.

מיה:
כן? לא יודעת. רעות התעקש על זה. אני לא כל כך מצליחה..

איריס:
רוצה להראות לי?

מיה:
לא יודעת.. נראה לי שזה יוצא כזה..חמוד.

איריס:
מה זה חמוד? זאת החופה שלך. זה צריך להיות..משהו מיוחד. לי יש במגירה, אבל אל תספרי, טוב?

מיה:
נו

איריס:
נדר חתונה שכתבתי לתומר אחרי שנה שהיינו יחד (צוחקת)
יואו איזה מטומטמת הייתי..
הוא הזמין לנו מקום באיזה צימר מלחיץ והייתי
בטוחה שהוא הולך להציע לי נישואים.
לא רק שהוא לא הציע לי נישואים, הוא אמר לי שהוא לא בטוח שהוא בשל לעבור לגור ביחד.. ורבנו כל הסופשבוע.

מיה:
למה לא עזבת אותו אז?

איריס:
למה אמה. חשבתי שיסתדר. תקריאי לי מה כתבת. אני אעזור לך.

מיה:
״רעות, אהוב שלי.
סוף סוף הגענו לרגע הגדול, בו אפשר להגיד זה לזו את הכל.
מתחת לחופה של כוכבים, אתה ואני כמו תמיד מאוהבים-
אתה גורם לי להרגיש יפה, חכמה ושהשמים הם הגבול,
ואחרי שנתיים יחד אני מרגישה שאני מפתח ואתה המנעול.
מי ייתן ונזכה לעוד הרבה שנים של אהבה יחד, ולא נדע כאב, צער, אכזבה או פחד.
אוהבת אותך בכל הרמות, מכפות הרגליים עד הגבות.
שלך בודהה.״
הוא קורא לי בודהה. בגלל זה.
(שתיקה)
טוב, זה לא טוב.

איריס:
למה? זה יפה

מיה:
לא נכון. זה לא טוב.

איריס:
זה כיוון ממש טוב. נאיבי כזה.

מיה:
נו תגידי את האמת

איריס:
אני אומרת!

מיה:
טוב. זה מה שיש לי בינתיים.
(שתיקה קצרה)

איריס:
אני יכולה לתת לך הערה קטנה?

מיה:
נו.

איריס:
הייתי מוסיפה איזה משפט קצת יותר...ספציפי. יותר אישי.

מיה:
מה הכוונה?

איריס:
כאילו שאני אוכל ממש להבין משהו על רעות עצמו, או על... הקשר הספציפי שלכם.

מיה:
נגיד משהו חמוד כמו... היה לי כזה: "אתה מביט בי במבט מאוהב ואוהב שאני עושה לך דיגי בגב?"

איריס:
עזבי את החרוזים.

מיה:
למה?! מה, בכלל??

איריס:
כי זה תוקע. חצי מהזמן שברת את הראש בלמצוא חרוז ל"השמיים הם הגבול", אז בסוף יצא שקראת לחבר שלך מנעול. "השמיים הם הגבול אז בוא נעשה תעלול" "אז בוא ניסע לחו"ל", זה מוציא שטויות מאנשים במקום את האמת.

מיה:
אז מה את אומרת לי שזה יפה? זה לא יפה בעינייך.

איריס:
הקטע עם הגבות חמוד.

מיה:
אבל חוץ מזה?! נו, זה לא טוב!
(הטלפון של מיה מצלצל היא עונה)

מיה:
מה טלי?/ מי מחפש אותי?/ טוב אני באה (מנתקת את השיחה וקמה)
את תכתבי לי משהו חדש.

איריס:
מה?

מיה:
את תכתבי לי. שזאת תהיה המתנה שלך לחתונה שלי.
תכתבי לי, מצידי תביאי את מה שכתבת אז לתומר, רק שיהיה יפה.

איריס:
נו מיה-

מיה:
אני צריכה לעלות רגע למכירות. אני בונה על זה!
(איריס צוחקת במבוכה מהאבסורד, לא מבינה אם מיה רצינית או לא. תומר נכנס)