חזרות

מיה (משחקת סצינה בקול חנוק מדמעות):
״יש לי זקן. הסתכלתי אתמול במראה, התחיל לגדול לי זקן כמו של אמא שלי. למה אתה לא יכול פשוט להגיד לי שאני יפה?״

איריס:
אוקיי תודה! תודה. עד לפה. זה היה יופי, בואו נעצור שניה.

מיה:
זה לא כ״כ עובד הזקן הזה. אני מעדיפה לא להגיד את זה, אי אפשר להגיד "יש לי שפם" במקום?

איריס: רגע , רגע-

מיה: אני מתקנת לי בטקסט ׳שפם׳ במקום ׳זקן׳.

איריס: רגע! שניה. מי אמר שזה לא עובד?

מיה: אני אסביר לך למה זה לא עובד,

איריס: נו...

מיה: דווקא כשכותבים קומדיה לא צריך לבחור סיטואציות מופרכות,

איריס: בסדר מיה-

מיה: שניה. תלמדי להקשיב רגע. וזקן לבחורה זה לא משהו שמישהו יכול להתחבר אליו. זה מופרך. לא מתחברים- לא מצחיק. הבנת? כי לאיזה בחורה יש זקן? מילא היית כותבת שפם.

איריס: אבל לי יש זקן.

מיה: מה?

איריס: לי יש זקן.

מיה: אל תגידי את זה בקול רם.

איריס: אבל יש לי זקן. אני מטפלת בזה, אבל יש לי זקן.

מיה: אין לך זקן.

איריס: יש לי

מיה: אז אולי זה קצת מגעיל מדי, וזה מפריע לקומדיה.

איריס: אז אני מצטערת שהזקן שלי מפריע לקומדיה שלך.

מיה: די נו זה כנראה פשוט לא מצחיק.

איריס: אז אולי לא כל קומדיה היא מצחיקה.

מיה: מה?! איריס זה לא סיפור, זה פשוט כתוב לא טוב. עכשיו אני רוצה שננסה כבר להגיד "יש לי שפם". טוב??

איריס: לא! סליחה אבל לא. אנחנו לא בשנות התשעים. די, כולם כבר יודעים שלבנות יש שפם.

מיה: אבל איריס זה לא הגיוני. למה לא כתבת שמתחילה לצמוח לה קרן מהאף?

איריס: אבל אני מסבירה לך שלי יש זקן!

מיה: (ממלמלת) זה נורא מגעיל.. אז בואו ננסה משהו אחר. אני אגיד שהתחיל לגדול לי שיער בבית שחי, נראה אם זה מצחיק.

איריס: מה זה התחיל לצמוח לי שיער בבית שחי? התחיל לצמוח לי בגיל שש! בגלל שיער בבית שחי היא לא הולכת להופעה? זה אומר שאסור לי לצאת מהבית!

מיה: אולי אני אגיד שהתחיל לי צלוליטיס וזהו?

איריס: אני לא רוצה להתעסק בצלוליטיס, אני רוצה להתעסק, כאמור, בזקן הקטן שצומח לבחורה הזאת. ולעוד מספר לא מבוטל של נשים. חוץ ממיה. צלוליטיס יש לכולן.

מיה: לא לכולן יש צלוליטיס. אבל זה יעבוד, זה מצחיק, וזה משהו שאת בטוח יכולה להתחבר אליו.(מבוכה בחדר)

איריס: לך אין צלוליטיס?

מיה: אין לי. מה אני אעשה?

איריס: יש לך שיער במפשעה?

מיה: לא.

איריס: לא?! בפיטמה?

מיה: השתגעת?! מה אני בבון? יש לך שיער בפיטמה?

איריס: מה? לא.

איריס: הכפות רגליים שלך קבוע באלכסון כדי שיתאימו לעקבים?

מיה: מה?

איריס: היא עושה בכוונה היא לא נורמלית!

מיה: מה אני אעשה...לא גדל לי שיער שם

איריס: דיאטה עשית פעם בחיים שלך?

מיה: כן.

איריס: תודה לאלוהים.

מיה: דיאטת השמנה, כי הייתי תת משקל בתיכון. לא רצו לגייס אותי.

איריס: את צוחקת עליי?? (מסתכלת על תומר) תפסיקי לשקר כבר! לכולם יש צלוליטיס בתחת! את שקרנית!

מיה: כן?
(מיה מורידה את הג'ינס, וחושפת תחת מושלם בחוטיני. כולם מסביב שותקים)
סבבה? אפשר להמשיך?

איריס: טוב, אובוויסלי הבחורה הזאת לא יכולה להתחבר לדמות שהג'ינס שלה לא עולה עליה, או שמרגישה חרא מול המראה. או שחבר שלה לא נמשך אליה. אגב, הג׳ינס נסגר עליה, לא יודעת אם מישהו שם לב. אז זה לא משהו שהיא יכולה לייצר. זה רחוק ממנה, כמו שאני אמרתי כל הזמן. אז יש לנו פה בעיה.. אני רוצה שהמנכלית תבוא ותראה את התחת הזה ותגיד לי שזה ליהוק נכון.

מיה:
טוב, אני לא צריכה את השטויות האלה. (מרימה את המכנסיים, אוספת את הדברים שלה)
אגב אני גם ככה לא הולכת לעשות את התפקיד הזה, אני עושה לכם טובה עד שאני מתחילה חזרות ל"שחף". סליחה
לא היה נעים לי להגיד. ורק תדעי שאם הייתי עושה את התפקיד הזה, הייתי מה-זה נכנסת לדמות שלך, והייתי חוקרת אותך, אולי מעלה במשקל כמה שצריך, ועושה את השיער הזה, והאלה (מסמנת על שני קמטים בצידי הפה של איריס) שיש לך על הפנים.. אבל זה כנראה כבר לא יקרה. אני עם נינה, סורי. הכי סורי