הזוג המוזר/ ניל סיימון

רגע לפני:
החדר ערוך שוב למשחק קלפים. הכיסאות סביב השולחן. פלורנס שואבת אבק משטיח הסלון. הדלתנפתחת, ונכנסת אוליב. היא נראית עייפה במקצת. היא לובשת מעיל גשם מעל למכנסיים ולחולצה,ובידה - עיתון הערב. פלורנס מתעלמת מקיומה. אוליב מסירה את מעיל הגשם, ואז חוצה אל השקע החשמלי בקיר ותולשת ממנו את התקע של שואב האבק. פלורנס מבחינה בכך ששואב האבק חדל לפעול, פונה ורואה את אוליב. פלורנס לוקחת את שואב האבק וחוצה איתו אל המטבח. אוליב דורכת
במתכוון על החוט החשמלי, ופלורנס מיטלטלת במטבח. טלטול שלישי, אוליב מרימה את רגלה ואנו שומעים קול נפץ במטבח. פלורנס יוצאת, צולעת, בעוד אוליב מחייכת ומתיישבת על הספה. פלורנס נושאת בידיה מגש ובו ספגטי חם, מהביל. היא מתיישבת ליד השולחן, מפזרת גבינה צהובה מרוסקת על הספגטי ומתחילה לאכול. אוליב קמה, נוטלת תרסיס לטיהור אוויר וחוצה. היא מרססת סביב פלורנס,
לפזר את ריח הספגטי, ומשלחת ריסוס אחרון ישר אל הצלחת. פלורנס מניחה את המזלג ואת המפית, מנסה להתגבר על זעמה. אוליב התיישבה שוב על הספה וממשיכה לקרוא.

פלורנס: או-קי, כמה זמן עוד זה יימשך? שביתת השתיקה הזאת?
אוליב: הייתה לך הזדמנות לדבר אתמול בערב. אני התחננתי שתבואי איתי למעלה.
קיוויתי למצוא קצת רומנטיקה, קיוויתי שנעשה חיים, שנקרע את העיר. את
הרסת לי את כל הערב! הו סליחה. שכחתי שאת "עוד קשורה לסידני" (מחכה
את קולה של פלורנס), אני לא רוצה לשמוע את הקול שלך יותר, לעולם. את
מבינה? תישארי בחדר שלך, ואז לא יקרה לך כלום.
פלורנס: (ממורמרת) או, באמת? טוב, תרשי לי להזכיר לך שאני משלמת חצי משכר
הדירה, ואני אכנס לאיזה חדר שמתחשק לי.
אוליב: לא בדירה שלי. אני לא רוצה לראות אותך. ונמאס לי כבר להריח את הבישול
שלך! זה מגיע לי עד כאן, עכשיו סלקי את הספגטי הזה מהשולחן שלי!
פלורנס: (צוחקת) זה מצחיק. זה באמת מצחיק.
אוליב: מה, לעזאזל, כל כך מצחיק פה?
פלורנס: זה לא ספגטי! זה 'לנגוויני'! (אוליב מביטה בה כאילו יצאה מדעתה. אוליב נוטלת את צלחת ה'פאסטה', ושופכת את כל התכולה שלה על השולחן ממש מול הפנים של פלורנס)
אוליב: עכשיו זה כבר לא לינגוויני. (היא נראית מרוצה. פלורנס מביטה אל השולחן, בסלידה).
פלורנס: את מטורפת?! אני לא מנקה את זה... זאת הטינופת שלך. תראי איך זה נוזל
תכף הכל ישפך על הרצפה!
אוליב: (מסתכלת בזה) זה מוצא חן בעיניי!
פלורנס: מה עשיתי? מה משגע אותך? הבישול? הניקוי? הבכי? מה?
אוליב: אני אגיד לך בדיוק מה: זה הבישול, והניקוי והבכי... זה הנהמות כמו כלב ים,
בשתיים בלילה. אני לא יכולה לעמוד בזה יותר, פלורנס. אני מתמוטטת. כל דבר
שאת עושה מעצבן אותי. גם כשאת לא כאן, אז עצם המחשבה על הדברים שאני
יודעת שאת הולכת לעשות כשתחזרי - מעצבנת אותי...את משאירה לי פתקים
קטנים על הכר. "נגמר לנו ה'קורן פלייקס'- פלו צ." [=פלוץ]. לקח לי שלוש שעות
לגלות שה'פלוץ' הזה זה ראשי תיבות של 'פלורנס צוקרמן'. זאת לא אשמתה של
אף אחת, פלורנס. אנחנו פשוט זוג מוזר.(פלורנס מתחילה לנקות קצת, היא
מורידה כמה צלחות מלוכלכות מהשולחן)
אוליב: פלורנס, תשאירי את זה, עוד לא גמרתי ללכלך. (פלורנס מטה לפתע את זרועה מרוב זעם, כעומדת להטיח את הצלחת בקיר, ואז מהרהרת שוב בדבר ובולמת את עצמה).
אוליב: (עוקבת אחריה במבטה) למה לא זרקת אותה?
פלורנס: כמעט עשיתי את זה. אני כל כך כועסת על עצמי לפעמים!
אוליב: אז למה לא זרקת את הצלחת?
פלורנס: כי אני מנסה לרסן את עצמי.
אוליב: למה?
פלורנס: מה זאת אומרת, "למה"?
אוליב: למה את צריכה לרסן את עצמך? את כועסת, את מרגישה שבא לך לזרוק את
הצלחת אל הקיר? - למה את לא זורקת אותה?
פלורנס: כי אין בזה היגיון. אני אשאר כועסת, עם צלחת שבורה.
אוליב: איך את יודעת מה תרגישי? אולי תרגישי נהדר? למה את צריכה לחנוק כל
מחשבה שעולה בראש שלך? למה את לא מרשה לעצמך להשתחרר? פעם
אחת בחיים תעשי משהו שאת רוצה לעשות, לא שאת צריכה לעשות! תפסיקי
לתת דין וחשבון לכל דבר. תירגעי! תשתכרי! תכעסי!... נו! תשברי כבר את
הצלחת הזאת! (פלורנס נתקפת לפתע בגל של זעם, פונה אל הקיר ובכל כוחה
משליכה את הצלחת אל הקיר. הצלחת מתנפצת לרסיסים. היא תופסת לפתע
את זרועה בכאב)
פלורנס: או, היד שלי! נקעתי את היד שלי! (בכאב)
אוליב: (פורשת את ידיה בתסכול) את מקרה אבוד! את מקרה אבוד של מחלת - נפש
כרונית! נמאס לי, לראות אותך כל לילה לפני השינה תוחבת פסים של נייר
"טישו" בין האצבעות שלך, ברגליים כדי שהן לא יתלכלכו..הלילה נועד לדברים
קצת יותר מסעירים, וזאת רק המסגרת הכללית. את התמונה עצמה עוד לא
התחלתי אפילו לצייר! כל לילה, ביומן המשרדי שלי, אני רושמת את כל הדברים
המעצבנים שעשית במשך אותו היום. אנחנו עכשיו ביוני, ואני כבר גמרתי את
הדפים עד ינואר. וזה עוד בלי להזכיר אפילו את הלילה שהרסת לי.
פלורנס: או! אז זה מה שמטריד אותך? שהרסתי את חיי המין שלך אתמול בלילה?!
אוליב: איזה 'חיי מין'?! אני אפילו לא מסוגלת אפילו לחלום 'חלומות מלוכלכים',כי ברגע שמתחיל לבצבץ אצלי בחלום איזה לכלוך - את תיכף נכנסת, ומנקה אותו.
פלורנס: מניעה אצבע מול פניה של אוליב) אל תאשימי אותי! הזהרתי אותך מהתחלה !
אוליב: אל תרימי עליי אצבע, אלא אם את מתכוונת להשתמש בה.
פלורנס: או-קי אוליב. תרדי לי מהגב! טוב?! את שומעת אותי? את עוד תגרמי לזה שאני אגיד משהו שאני לא רוצה להגיד... אבל אם אני אגיד את זה, אני חושבת שכדאי
שתשמעי.
אוליב: (בסרקאזם) כולי ממש רועדת.(מתיישבת בכסא משכלת רגליים בשלווה ומחכה).
פלורנס: או- קיי, אני הזהרתי אותך (נושמת) אוליב, את בחורה נהדרת. עשית בשבילי
הכל אני לא יודעת מה היה קורה לי בלעדייך. את הכנסת אותי אליך הביתה ואני
אף פעם לא אשכח לך את זה. את היית בשבילי מלאך, אוליב.
אוליב: אני מקשיבה...
פלורנס: אבל את גם אחת השלומפריות הכי גדולות בעולם.
אוליב: הבנתי.
פלורנס: את אחת שאי אפשר לסמוך עליה.
אוליב: אמת?
פלורנס: בלתי יציבה.
אוליב: ה הכל?
פלורנס: את בלתי רגישה, בלתי מובנת, ולא נורמאלית חסרת תקנה.
אוליב: זה מונולוג! סיימת?
פלורנס: כן, אני סיימתי (חוצה את הבמה ממנה והלאה).
אוליב: אז עכשיו אני הולכת לרדת עליך (פלורנס רצה, מתיישבת בכסא, משכלת רגליים שלווה). במשך שמונה חודשים חייתי לבד בדירה הזאת. חשבתי שאני אומללה,
חשבתי שאני בודדה. לקחתי אותך הנה כי חשבתי שנוכל לעזור זו לזו. אחרי
שלושה שבועות של קשר אישי הדוק, יש לי כאבי ראש, צרבת, צמרמורת,
ובחילה! אני לא יכולה יותר! עשי לי טובה פלורנס, היכנסי למטבח ותחיי שם. עם
הסירים, עם המחבתות, עם המדחום הקטן שלך, שמצידי את יכולה לדחוף אותו
לתרנגול הודו איפה שמתחשק לך. אני הולכת לשכב קצת (יוצאת הרוסה).
פלורנס: (עוקבת אחריה בשקט, אחרי שנייה קוראת אחריה) תדרכי רק על מגבות הנייר, טוב? הרגע רחצתי את הרצפה שם. (אוליב חוזרת רועדת מכעס,מבט מטורף
בעיניה, מוכנה לרצח, מתקרבת לפלורנס המתרחקת באימה) תתרחקי ממני,
את שומעת? אני מזהירה אותך, שלא תעיזי לגעת בי.
אוליב:(מצביעה באיום) למטבח! בא לי להשרות אותך בחומץ שום, לגרר אותך
בפומפייה, ולהגיש קר עם חסה על לחם שבדי קלוי!
פלורנס: את תסתבכי בתביעה משפטית לכל החיים שלך אם תעשי את זה.
אוליב: (עדיין במרדף) אין טעם לרוץ פלורנס, יש כאן בדירה רק ששה חדרים, ואני
מכירה את כל הקיצורים (פלורנס רצה לאמבטיה ונועלת את הדלת, אוליב
נעצרת ובשקט מנסה לחדור לשם מכיוון אחר).
פלורנס: (משמיעה צרחה ויוצאת בבהלה כשאוליב אחריה) ככה את פותרת את הבעיות שלך אוליב? כמו חיה? (תופסת את הארנק שלה, מוציאה חפץ שהיה מוסתר בו ומראה לאוליב) תעצרי עכשיו! זה תרסיס גז! אם תעיזי לגעת בי באצבע אחת,
את תצטרכי לשים טיפות עיניים כל ימי חייך!
אוליב: את רוצה לראות איך אני פותרת את הבעיות שלי? אני אראה לך איך אני פותרת אותן (נכנסת ויוצאת מחדרה של פלורנס עם מזוודה ריקה ומשליכה אותה על
השולחן) הנה, כך אני פותרת אותן!
פלורנס: (מביטה באוליב ובמזוודה לסירוגין, במבוכה) מה את עוזבת? לאן את הולכת?
אוליב: (בתזזית) לא אני הולכת, אידיוטית! את!!! את!! את היא זו שהולכת!
פלורנס: על מה את מדברת?
אוליב: הנישואין שלנו הסתיימו פלורנס. אנחנו נפרדות בלי שום הליכים פורמאליים.
אני לא רוצה לחיות אתך יותר. אני רוצה שתארזי את כל הדברים שלך,
תקשרי אותם בחוט הניילון הסטרילי שלך ותתנדפי מפה! שמעת?
פלורנס: את מתכוונת באמת לצאת? פיזית?
אוליב: פיזית, כימית ובקטריולוגית. הבנת? החוצה, מהר!!!
פלורנס: (נושמת) במילים אחרות את זורקת אותי?
אוליב: לא במילים אחרות. במילים אלה ממש (מעבירה אליה את הארנק).
פלורנס: (לוקחת את הארנק מכניסה לתוכו את התרסיס שלה) רגע, השארתי לך
המון אוכל. את רק צריכה לחמם. את יכולה לשאול את השכנים איך מדליקים
גפרור (פונה ליציאה, הטלפון מצלצל, שתיהן קופאות במקומן). זה הטלפון
שלך... את לא מתכוונת לענות?
אוליב: לורנס, היינו חברות טובות יותר מדי זמן בשביל לגמור כך. אנחנו יצורים
תרבותיים. בואי נלחץ ידיים ונפרד כידידות (מושיטה יד אל פלורנס המושכת
את ידה כמו מאש).
פלורנס: אין שום דבר ידידותי בלזרוק מישהו החוצה.
אוליב: אוקיי, אני ניסיתי (הטלפון ממשיך לצלצל עד שהאורות כבים)