מתוך הסדרה: you are dead to me
סדנת תמיכה של אנשים שמתמודדים עם אבל ושכול.
שלי (40), אלמנה טריה +2, ואשת נדל"ן, לבושה מחוייט, מכינה כוס קפה בשולחן המאפים, לוגמת ויורקת אותו.
איריס (38), חברה בסדנה, לבושה חצאית ארוכה וטישרט פשוט, מגיעה גם היא לשולחן.

שלי:
תוותרי על הקפה, הוא מזעזע
איריס:
אני הכנתי אותו
שלי:
אה סליחה
איריס:
סתם, אני צוחקת.
אני איריס
שלי:
היי, שלי
איריס:
את באה לקבוצה הזאת הרבה?
שלי:
לא, זאת הפעם הראשונה שלי
איריס:
גם שלי
(שתיקה.)
איריס:
סליחה. אני מקווה שזה לא מוזר.
את מתווכת? יש לי הרגשה שראיתי את הפרצוף שלך
על ספסל בתחנת אוטובוס עם הומו חמוד
שלי:
כן
איריס:
מה?
שלי:
כן, זאת אני,
וכריסטופר שחושב שהוא לא נראה הומו בתמונה
איריס:
לא התכוונתי להעליב. אני מתה על הומואים
שלי:
איזה ספסל ראית?
איריס:
נדמה לי שבתמונה את עומדת ככה.. (מראה לה)
שלי:
לא
איריס:
לא? והוא כזה..
שלי:
לא, התכוונתי לשאול איפה את גרה
איריס:
אה..או מיי גאד..סליחה. בארסוף
שלי:
באמת?
איריס:
כן
שלי:
את גרה בארסוף?
איריס:
כן
שלי:
טוב
איריס:
כן. גם אני מרגישה שאני לא שייכת לשם.
שלי:
זה לא בהכרח דבר רע
איריס:
כן
שלי:
אבל אם תצטרכי פעם מתווכת, פשוט..
(נותנת לה כרטיס ביקור)
איריס:
וואו, תודה. אולי אתקשר
שתיקה. שלי חוזרת לענייניה
איריס:
סליחה, אני מקווה שזה לא מוזר.
אפשר לחבק אותך?
שלי:
לא
איריס:
בסדר