איך כדאי להגיע לאודישן

לאחרונה שתי תלמידות שלי נתקלו בבעיה דומה לקראת האודישן. שתיהן מאוד חששו משני דברים.
הדבר הראשון שהטריד אותן, היה מה מחפשים לראות מהן באודישן. והחשש השני היה שאלות שעלולות להישאל באודישן,
ותמיד, לא משנה כמה התכוננו להן יוצאות להן תשובות מגומגמות. הדרכתי אותן והאודישן עבר בהצלחה (תודה על ההתעניינות:)
חשבתי שנכון לענות גם כאן כדי שתוכלו להיעזר בזה לאודישנים ולמצבים דומים.
יש לי תשובה אחת לשתי השאלות.
ספרו את הסיפור שאתם רוצים לספר!
כשאני מגיעה לאודישן אין לי באמת דרך לדעת מה מחפשים לראות ממני
ובנוסף, זה שם אותי במקום שמחפש לרצות/למצוא חן מאוד... ומקום כזה הוא אף פעם לא אטרקטיבי (חשבו על חיזור, מערכות יחסים).
העניין הוא מה אני רוצה להראות. איזה סיפור אני רוצה לספר לבוחנים או למלהקים.
אם זה טקסט שאני בחרתי,  חלק מהסיפור שאספר טמון בבחירת החומר. אני רוצה לספר להם שזה מונולוג שנכון לי, שמתאים ליכולות שלי, שזו דמות שאני מבינה, שזו סיטואציה שאני מזוהה איתה. וגם אז חשוב לי לדייק את הסיפור אותו אני רוצה לספר במונולוג.
לכן צריך להחליף את השאלה:
במקום "מה הם מחפשים לראות ממני?"
לשאול את עצמי : "עם מה אני רוצה להשאיר אותם?" או "מה אני רוצה לתת להם/ לגרום להם להרגיש?"
אם זה אודישן עם טקסט שניתן לי.  חשוב לי לא להיות "קורבן" של הנסיבות בטקסט, לא להיות בובה על חוט של התסריטאי/מחזאי, אלא להוביל בתוך הטקסט הזה (כמובן בתוך המסגרת הכתובה) להחליט איזה סיפור אני רוצה לספר מתוך הסצנה הזאת.  
(בסוף הפוסט לינק לביקורת של הנדלזלץ על ההצגה "אני דון קיחוטה" שמראה בצורה מעלפת איך שחקן משפיע על הסיפור המסופר ועל ההצגה כולה. כל שחקן והסיפור אותו הוא מספר. בהצגה הזו שני שחקנים מגלמים את התפקיד הראשי לסירוגין בצורה שונה לחלוטין.)
כשאני מגיעה לאודישן  כשברור לי מה הסיפור אותו אני רוצה לספר זה מרגיע אותי, כי זה תלוי רק בי, וזה גם מפקס אותי למטרה ברורה ולא נותן לי להיות במצב פסיבי, לחכות שיובילו אותי.
וזה גם העניין עם השאלה השנייה,  אני צריכה לבחור מה לענות.
העובדה שנשאלתי שאלה לא בהכרח מכתיב לי את התשובה. אני יכולה לקחת אחריות ולהוביל את השיחה ולא להיות במצב שמחכה שישאלו אותו, כך גם אוכל לבחור לדבר על מה שאני רוצה ופחות על מה שאין לי רצון להיכנס לתוכו.
ועוד טיפ קטן לסיום:
אנחנו נותנים המון משקל לכל פרט באודישן. לכל מילה שיוצאת לנו מהפה, לכל מחווה שבחרנו לעשות. וזה מעולה כל עוד זה גורם לנו לדייק, זה פחות לעניין אם זה גורם לנו לפחד ולהתכווץ.
אודישן לא נופל על מילה כזו או אחרת!
תהיו אמיצים, אל תפחדו לקחת החלטות מוצדקות ותגבו אותן במעשים יצירתיים וכוונה אמיתית.
אם תהיו טובים האודישן יהיה טוב. ככה פשוט.
(ברור לי שאומץ ופשטות נכונה ("פשטות נכונה" הכוונה לפשטות לא מתוך עצלנות אלא מתוך אמת פשוטה, בסיסית וטוטאלית)  הם דברים קשים ביותר! אין לי שום רצון להציג את הדברים כאילו מאוד קל לבצע אותם... זה יהיה לא נכון ומטעה.
ראו בדברים שאני כותבת לכם הזדהות עם הקשיים והתהיות שלכם ודרבון להיות מה שאתם בוחרים להיות.