הינשוף והחתלתולה

פליקס: את שוב צודקת. לקושקוש אסור לדבר בשפה של פליקס. פליקס  האינטלקטואל מת . יחי קושקוש. 

דוריס: מספיק אם זה בבקשה. 

פליקס: תקאי לי קושקוש. תגידי, מספיק אם זה, קושקוש , די. 

דוריס: אני לא רוצה. 

פליקס: למה לא? זה מי שאני- אני קושקוש. 

דוריס: די, מותק, בבקשה, אתה מפחיד אותי. 

פליקס: כן- כן- אני מצטער- זה מפני שאני לא מדבר בשפה של קושקוש.  איך זה? מה דעתך, בובה, שנדפוק איזה סטייק ואחר כך נרביץ חפוזון, מה?  בואי נעביר קטעים, בואי נתפוס ראש, נקרע את העיר, אני אקרע אותנו, אני  אקרע לך ת'צורה, אקרע את אמא שלך. 

דוריס: בסדר- בסדר- ניצחת. 

פליקס: ניצחתי? מה אני מקבל? 

דוריס: אני הולכת..... (עומדת בפתח מתכוננת לצאת) אני אחזור אחר כך  לקחת את הדברים שלי. כשלא תהיה פה. 

פליקס: את באמת הולכת, בובה? 

דוריס: זה מה שאתה רוצה. לא? 

פליקס: זה לא מה שהכי הייתי רוצה. הכי הייתי רוצה להתעורר ולגלות  שהכל היה חלום רע שבעצם אף פעם בכלל אל נכנסת אלי הביתה, את חושבת  שזה אפשרי? 

דוריס: איך טעית אותי בקשר אליך. ואני חשבתי שאני מבינה אותך. 

פליקס: את באמת הבנת אותי- אני הטעיתי את עצמי. 

דוריס: אני אצלצל אליך בערב, כשאסתדר באיזה מקום, ואודיע לך איפה  אני.  

פליקס: אל תצלצלי. 

דוריס: אל תהיה כזה תינוק. אתה תמיד יכול לטרוק את הטלפון אם לא  תרצה לדבר איתי. 

פליקס: אני לא אהיה כאן. 

דוריס: תשמור על עצמך, שלא תהיה חולה.

פליקס : אני אקח אספירין. 

דוריס: רעיון טוב- לא? יש על השולחן שלך כדורים אחרים, שכשנסים  למחזור הדם יותר מהר. 

פליקס: אני גדלתי על אספירין, אני מסרב להאמין שקיים איזישהו קיצור דרך  שלא ידוע לאספרין. 

דוריס: בכל אופן, תיקח איזה כדור. ואני אצלצל אליך הלילה