גיבור הלובי
דיאלוג - ג'ף ודון
ג'ף: מה שלומך?
דון: בסדר.
ג'ף: לילה עמוס?
דון: לא כזה עמוס.
ג'ף: פה היה עמוס בטירוף אני חייב לומר.
דון: אה כן?
ג'ף: מטורף. לא היה לי רגע זמן לשבת שנייה. אנשים נכנסים ללובי, אנשים יוצאים מהלובי, המעלית עולה, המעלית יורדת. מחשבות עפות לי לתוך הראש והחוצה מהראש: טירוף.
דון: אולי עדיף שתרגיע ת'עניינים.
ג'ף: (מחווה בידו על הלובי העמוס סביבו) איך אפשר?
דון: לא יודעת.
ג'ף: תגידי אההה...
דון: שוטרת.
ג'ף: שוטרת. אפשר לשאול אותך משהו?
דון: כן?
ג'ף: יש לך מושג למה המשטרה החליפה לא מזמן את החולצות תכלת לחולצות כחולות כהות? כאילו לפני איזה שנתיים?
דון: לא, למה?
(יוצא מהדלפק (מימין) ומגיע עד אליה)
ג'ף: לא – אנ'לא כאילו "יש לך מושג למה" ואז אני כאילו אומר לך מה התשובה. אני שואל באמת, פשוט חשבתי שאולי את יודעת. כי החליפו.
דון: אה. לא. אני לא יודעת.
ג'ף: אבל זוכרת שלפני המון זמן, כאילו, שהיינו ילדים, המדים של המשטרה היו תמיד בכחול כהה? ואז סביב 1980 או משהו כזה הם החליפו למכנסיים בכחול כהה וחולצה תכלת? ואז לא מזמן הם החליפו שוב למכנסיים בכחול כהה וחולצה בכחול כהה. אז מה שתמיד שאלתי את עצמי זה אם הם זרקו אז את כל המכנסיים הכחולים כהים? או שהם רק זרקו את החולצות תכלת והביאו חולצות כחולות כהות שמשתלבות עכשיו עם המכנסיים הכחולים כהים מאז, ככה שבעצם לא היה להם צורך להתחיל לקנות מכנסיים חדשים מהתחלה עכשיו? כי זה יכול די לחסוך.
דון: אין לי מושג.
ג'ף: תחשבי על זה, יכול להיות שאת לובשת עכשיו מכנסיים שהיו של איזה שוטרת ב-1975, אם את חושבת על זה. אה, חוץ מזה שנשים שוטרות בטח לא לבשו מכנסיים ב1975. אני לא מתכוון שהם כאילו לא לבשו מכנסיים וכאילו הסתובבו בתחתונים (דון מביטה עליו בכעס). אני פשוט מתכוון שנראה לי שהם בטח עדיין לבשו אז חצאיות, לא? אני יודע שאני מברבר אני פשוט לגמרי מאוהב בך, מותר לי להגיד את זה?
דון: אוקיי, תרגיע.
ג'ף: לא, באמת, בנאדם. ראיתי אותך עוברת פה המון בשבועות האחרונים ואני פשוט חושב שאת משהו. הייתי עושה כל דבר בשביל שסתם טיפה תתייחסי אלי.
דון: טוב –
ג'ף: וזה לא רק בגלל שמסקרן אותי המסתורין הנשי של דמות השוטרת, סתומרת האישה השוטרת –
דון: אוקיי –
ג'ף: ואני לא מתכוון לזה בשום סוג של חוסר כבוד –
דון: לא, ברור שלא.
ג'ף: הדור שלכם של נשים שוטרות אתם כאילו חלוצות בעיני. אני חושב שאתם גדולות, ממש. אבל יחד עם זה אני גם ממש נמשך לכולכן... אה.. לרובכם, מה לעשות?
דון: נו, באמת.
ג'ף: כמה זמן את כבר שוטרת?
דון: לא יודעת. כמה זמן אתה דורמן?
(פאוזה).
ג'ף: אני לא דורמן. אני מאבטח.
דון: יפה לך. אז עכשיו מה דעתך לרדת ממני קצת.
ג'ף: בטח. אין בעיה. (חוזר לדלפק) יורד קצת, כמו שהשוטרת ביקשה. (פאוזה – דון מתיישבת על הספסל) אז מה את עובדת מעשר בלילה עד שש בבוקר?
דון: כן.
ג'ף: (פאוזה) אני משתים-עשרה עד שמונה. אבל לא אכפת לי. שַקט. חוץ מזה יש עוד יתרון: לא באים כל כך הרבה אנשים אחרי שתיים בבוקר, אז אני תמיד מביא איתי עיתון, רואַה, ואז מה שאני עושה זה שאחרי שתיים אני נועל את הדלת ואני מוציא את העיתון, ואני יושב ככה... (מחזיק את העיתון מול הפרצוף.) ... ואז זה נראה כאילו אני קורא, ואני יכול לישון ככה. במילא מי שמגיע דופק על הדלת, ואם מישהו יורד במעלית יש צלצול כשהיא מגיעה, ואז אני פשוט מסתובב, והנה אני. (מדגים). הבנת?
דון: כן. מגניב. אם הייתי גרה פה הייתי מה זה מרגישה בטוחה.
ג'ף: הם מרגישים בטוחים. אין להם מושג שאני ישן. (יוצא אליה מהדלפק (משמאל)) אבל גם ככה אני בעצם – זה עבודה זמנית מבחינתי, את יודעת איך זה. אני עובד בזה רק תשעה חודשים. וזאת עבודה טובה, אבל לא הייתי מסוגל להיות מאבטח כל החיים שלי. את מבינה? יש לי יותר מדי קוצים בתחת. וגם גרתי בהמון מקומות בעולם כשהייתי ילד, כי אבא שלי היה בצי, ואז אחר כך גם אני הייתי בחיל הים, אז אני יודע שיש עולם בחוץ (מתיישב לידה על הספסל – היא קמה). בטח מעניין להיות שוטרת, לא?
דון: זה מעניין.
ג'ף: את טירונית, נכון? נו, מה יש לך, ישר רואים שאת טירונית.
דון: אה באמת?
ג'ף: בטח יש לך ממש ביצים. זה בטוח. כאילו, ברור לי שצריך ביצים בשביל בכלל ללכת לעבוד במשטרה, אבל עוד להיות אישה שוטרת? ממש צריך ביצים בשביל זה. שאפו על זה. לא צוחק.
דון: כן, טוב, אצלך קשה לדעת.
ג'ף: תגידי, זה נכון שלנשים שוטרות (דון קמה בעצבים) רגע רגע אני באמת שואל!
דון: מה?
ג'ף: זה נכון שלנשים שוטרות, יש יותר נטייה לשלוף אקדח ולירות מאשר גברים שוטרים, בגלל שהם לא יכולות – את יודעת, בגלל שהם לא יכולות להתגבר עליך בדרך אחרת?
דון: לא. זה מיתוס. מלמדים אותך הרבה יותר מאשר סתם לירות, תאמין לי.
ג'ף: באמת? כמו מה? (מרים ידיים) אל תדגימי, אל תדגימי... רק שתגידי לי כאילו מה מלמדים אותכם.
דון: (על "היית") מלמדים אותך הרבה דברים.
ג'ף: נניח מה?
דון: נניח שאתה מנסה להשתלט על איזה מצב – כמו שהלילה בחור שמן, ענק, מסתובב ויוצא עלי, "יא כלבה" ואז הוא מתחיל להתקיף אותי.
ג'ף: סיפור גדול!
דון: אז מה ש'תה עושה זה ש'תה יוצא עליו בחזרה, כאילו, אתה תוקף ואתה מרים ת'אלה שלך – אתה יודע, לא כאילו להוריד להם ת'ראש אבל פשוט כדי להוריד אותם לרצפה. וזהו. בום.
ג'ף: מה סתומרת בום? מה קרה לו?
דון: כלום. הוא היה צריך להתפנות לבית חולים.
ג'ף: באמת? הכנסת אותו לבית חולים?
דון: כן. (מתרחקת ממנו לשמאל) כן. היית צריך לראות אותו. זה היה חבלה שטחית, כמובן. אבל מסתבר שהראש זה איבר שממש מדמם המון.
ג'ף: מגניב. (דון מביטה בו בזלזול) אז... אל תביני אותי לא נכון, אבל יכול להיות שזה ייחשב לך בתור אלימות משטרתית או משהו?
דון: אין מצב! הוא לגמרי התקיף אותי. והוא היה ענק. אבל ברור שתוך שתי שניות אשתו יוצאת החוצה מהמסעדה ומתחילה לצרוח עלי, "אני עורכת דין, אני מצלצלת למח"ש, אני אתבע אותך..."
ג'ף: מצלצלת לאן?
דון: ג'ף:
המחלקה לחקירות שוטרים? אה, בעצם ידעתי
שאתה יודע, זה לגמרי זכותם לעשות את זה. אבל בשבילי זה יהיה די רציני, כי אני עדיין בהכשרה, כאילו, בשישה חודשים הראשונים אתה עדיין לא לגמרי שוטר. אתה מה שנקרא בבדיקה. ואם אתה לא מצליח להתמודד או אתה מפשל, אתה עף מהשירות. אבל ביל ראה את כל מה שהיה שם והוא אומר שזאת לא תהיה בעיה. אז אני אצטרך לעבור שימוע וזה. לא ביג דיל.
ג'ף: ולא הגעת למצב שהיית צריכה להשתמש באקדח שלך.
דון: לא, ממש לא. הוא סתם היה שיכור מטומטם.
ג'ף: אבל את יודעת לכוון ולפגוע, כשצריך?
דון: כן. אני בסדר.
ג'ף: מעולה. (פאוזה – ג'ף חוזר לאט לדלפק). אז מה הוא עושה שם למעלה? חוקר איזה פשע או משהו?
דון: לא, הוא רק קפץ להגיד שלום.
ג'ף: הוא חבר של אן הולאנדר?
(פאוזה).
דון: מי?
ג'ף: אן הולאנדר. הדיירת מדירה 22.
דון: כן. (פאוזה). דירה 22 – כן. נראה לי. (פאוזה). אני לא מכירה אותה. אני לא יודעת מי גר שם.
ג'ף: טוב, לא שאני בא להגיד משהו, אבל הוא בטח יהיה שם די הרבה זמן.
דון: מה זה עניינך?
ג'ף: לא אמרתי כלום. אני רק לא מבין למה את צריכה להתייבש בלובי ולאכול לעצמך את הלב בזמן שהוא מזיין שם למעלה.
(פאוזה.)
דון: תאמין לי שהוא לא מזיין שם למעלה.
ג'ף: אוקיי.
דון: תשמע, קודם כל – אנחנו באמצע משמרת.
ג'ף: נכון, סליחה, את צודקת, שוטר בתפקיד... זה לא יתכן.
(פאוזה)
דון: מי אמרת גר בדירה הזאת? (מתקרבת לדלפק.)
ג'ף: אן הולאנדר. היא שחקנית או דוגמנית או משהו. גרושה. היא...
דון: הוא בא לפה הרבה? (נעמדת בין גף למעלית)
ג'ף: כן, כבר ראיתי אותו פה כמה פעמים. כמה זמן אתם עובדים ביחד?
דון: אז מה גורם לך לחשוב שהוא... אתה יודע.
ג'ף: כי לגברת שהוא מבקר יש לו"ז ביקורים צפוף, אם את מבינה מה אני אומר.
דון: לא. אני לא.
ג'ף: אני פשוט מתכוון שהיא –
דון: מה אתה מתכוון?
ג'ף: אני מתכוון שמגיעים אליה הרבה "חברים" מהמין הגברי. זה הכל. הלב של דון לאט לאט נשבר - מסתכלת על תיבות הדואר –
ג'ף: היי, אל תקשיבי לי. אין לי מושג על מה אני מדבר. אולי אני טועה. אולי השותף שלך הוא, לא יודע, דוד שלה או משהו.
דון: כן.
ג'ף: תגידי... איך זה ששוטרים ממין זכר הם תמיד כאלה גדולים ושמנים ושוטרות ממין נקבה הם תמיד כאלה צעירות ויפות?
דון: איך זה שדורמנים אף פעם לא יודעים מתי לסתום ת'פה?
ג'ף: לא יודע. שאלה מעניינת. אין לי שום יכולת לענות עליה כי אני לא דורמן. אני מאבטח.
דון: אני לא מאמינה שזה קורה לי.
ג'ף: תשמעי, הבנאדם בסך הכל אנושי. את צריכה לראות אותה –
דון: תשמע אתה, לא בעניין שלי לדבר עליו, בסדר? אני אפילו לא – אוקיי, להגיד לך מה? אין לי אפילו מושג למה אני בכלל מדברת איתך. ואם מתחשק לשותף שלי לעשות לו הפסקה בזמן המשמרת שלו וללכת להזדיין עם איך שקוראים לה, אז יודע מה? כל הכבוד לו, זה מה שיש לי להגיד על זה –
ג'ף: אני מסכים!
דון: זה בנאדם שיעשה הכל כדי לעזור לאנשים. יותר מכל בנאדם אחר שאי פעם ראיתי בחיים שלי. ואם בא לו להיפגש עם הדוגמנית הזאת בדירה 22, זה עסק שלו, זה לא עסק שלי –
ג'ף: נכון!
דון: - וזה בטח לא עסק שלך. ומה שבטוח זה שאני לא צריכה שהדורמן של המשמרת לילה יתחיל איתי בזמן שהוא למעלה נותן בראש לאיזה זונה מזדיינת.
ג'ף:
היי, מותק, אני לא דורמן, אני מאבטח דון:
אמרתי לך כבר שלוש פעמים לעזאזל לא מעניין ת'תחת שלי מה אתה
ואת לא מקשיבה - פשוט תסתום את הפה שלך!
אני למען האמת מומחה לאבטחה, יופי לך! אז תסתום את הפה כבר!
ככה ש - אתה תסתום את הפה שלך כשאתה מדבר איתי!
ג'ף: מה?
דון: מה?
(פאוזה)
ג'ף:
איך אני יכול גם לדבר איתך וגם דון:
לסתום את הפה שלי שכח מזה. שכח
באותו זמן? מזה. שכח מזה.
(פאוזה)
ג'ף: אני לא מנסה לעשות בעיות.
דון: פשוט תפסיק להתחיל איתי.
ג'ף: אני לא מתחיל איתך –
דון: למה שלא תנסה לדבר אלי כמו אל שוטרת, מהמשטרה? פשוט בתור ניסוי.
ג'ף: אני מצטער. סליחה. אני בדרך כלל לא עד כדי כך נמשך לשוטרים.
דון: מזלך.
(חותכת ממנו למרכז)
ג'ף: את מאוהבת בו?
דון: במי.
ג'ף: את יודעת. בשותף שלך. (פאוזה.)
דון: אני לא מאוהבת באף אחד.
ג'ף: כי אם כן, הייתי אומר שאת מאוהבת בבנאדם הלא נכון.
דון: פשוט החזקתי ממנו, זה הכל. בסדר? פשוט פישלתי עם החרא הזה. ועכשיו אכלתי אותה. כי די ברור שטעיתי לגביו, נכון? (פאוזה).והוא בטח כבר סיפר על זה לכל המחלקה. למה הייתי צריכה להיכנס לזה, זה לא היה צריך להיות כזה קשה פשוט להימנע, אבל הגברים האלה... כאילו, הם ראו בחיים שלהם כאלה דברים, שהם כבר לא שמים זין על כלום, אז את צריכה להעמיד פנים כאילו גם את לא שמה זין. אבל ברור שאת כן. אז הם מנסים בכוח בכוח להוציא את זה ממך. הם כאילו עושים לך מבחנים כל הזמן. הם כאילו כל הזמן בקטע של: "אתם שוטרים! אתם לא גברים, אתם לא נשים" אבל אחר כך מה מתברר, יש להם התערבות, מי יזיין אותך ראשון! אז בסדר. עם זה אני יכולה להתמודד עם זה. אם אין ברירה נכריח אותם לתת כבוד. אבל אז בא מישהו עם רגשות... חכה שהוא ירד במעלית, חכה. ועוד אני זאת שאמורה להתנהג כמו שוטרת אמיתית! כאילו... (פאוזה) ובנוסף לכל זה אני תקועה איתך.
(היא חותכת ממנו לשמאל)
ג'ף: עד עכשיו אני הבנאדם הכי נחמד בכל הסיפור הזה.
דון: כן...!
ג'ף: אז למה את לא אומרת לי איך קוראים לך?
דון: כי לא בא לי.
ג'ף: טוב. את לא חייבת להגיד לי איך קוראים לך. אבל, אה, אולי את רוצה, אה, אולי בא לך לבוא איתי למשחק כדורסל מחר אחר הצהריים? יש לי כרטיסים.
דון: (על "אחר הצהריים") אני לא אוהבת כדורסל.
ג'ף: טוב. בסדר אז, אממ, אז אחרי שאני אקח את אמא שלי למשחק, אולי את רוצה ללכת לרקוד? לא שאני מנסה לתפוס טרמפ על זה שאת בטח מחפשת ריבאונד או משהו, פשוט סתם אין לי מושג אם בכלל נתראה עוד פעם... את השותף שלך את בטוח תראי עוד פעם... (היא מתכופפת) סליחה. אני מצטער.
דון: איזה עצבים...!
ג'ף: מה?
דון: אסור לי לבכות במשמרת