וואלס עם באשיר
אורי ובועז
פנים. בר – לילה.
ארי ובועז יושבים בבר שותים בירה.
בועז: עכשיו הם עומדים שם ונובחים, עשרים ושישה כלבים. ואני רואה מהחלון שהפנים שלהם רעות, שהם באו לרצוח.
והם אומרים לברטו הבעלים של המשרד, כן? או שאתה שורף לנו את הראש של בועז ראיין או שאנחנו אוכלים לך את הלקוחות, יש לך דקה.
ארי: עשרים ושישה כלבים?
בועז: בול
ארי: איך אתה יודע שזה עשרים ושישה ולא נגיד, 30?
בועז: נגיע לזה.
ארי: נו.
בועז: מה נו?
ארי: מה קורה? אתה יורד לכלבים? אתה יורד לשם? מה קורה?
בועז: מה, מה קורה? פה אני מתעורר.
ארי: כל בוקר פה אתה מתעורר?
בועז: בדיוק פה, אף פעם החלום לא המשיך מפה.
ארי: כמה זמן זה?
בועז: שנתיים, שנתיים וחצי.
ארי: וואלה? בשביל זה הבאת אותי לפה באמצע הלילה?
בועז: למה אתה מניאק?
ארי: למה להגיד מניאק? למה?
בועז: אתה צריך להבין שהחלומות האלה לא באים משום מקום, יש כמה דברים שלא סיפרתי לך עליהם.
ארי: כמו מה?
בועז: אתה יודע, בלבנון...
ארי: מה בלבנון?
בועז: הייתה תקופה כזאת, בתחילת המלחמה, שהיינו נכנסים לחפש מבוקשים פלסטינאים בכפרים.
ארי: כן, ו...
בועז: עכשיו כשאתה נכנס לכפר, הכלבים מריחים אותך ראשון, הם יוצאים החוצה להתריע. אם הם נובחים מספיק זמן, הכפר מתעורר, המבוקש בורח והלכה כל ההפתעה שלנו. מישהו היה חייב לחסל אותם אחרת היו נהרגים לנו אנשים.
ארי: אבל למה דווקא אתה?
בועז: ידעו שלירות באנשים אני לא מסוגל. אז אמרו אוקי בועז, אתה תלך עם משתיק קול לפני הכוח ותירה בכלבים. עשרים ושישה כלבים, אני זוכר כל אחד מהם. את הפרצוף שלו, את הצלקת שלו, את המבט שלו כשהוא חוטף. עשרים ושישה סה"כ.
ארי: כמה זמן זה עד שהכלבים האלה התחילו לבוא בחלומות?
בועז: כמה שנים.
ארי: וראית מישהו?
בועז: כמו מי?
ארי: לא יודע, מטפל, שרינק... אה.. שיאצו משהו?
בועז: לא, לא ראיתי אף אחד. בגלל זה התקשרתי אלייך.
ארי: אני? מה אני מבין? אני עושה סרטים.
בועז: סרטים זה גם פסיכוטרפיה, לא ככה? ראיתי שאת כל המעגלים שלך סגרת בסרטים, לא ככה?
ארי: ככה. כן ככה, אבל לא... ככה.
בועז: תגיד אתה היה לך פעם פלאשים מלבנון?
ארי: לא. לא, לא ממש..
בועז: בכל זאת?
ארי: לא.
בועז: למרות סברה ושתילה?
ארי: מה עם סברה ושתילה?
בועז: מה, מה עם סברה ושתילה? היית כמה? מאה מטר מהטבח?
ארי: מאתיים, שלוש מאות. לא... אגיד לך את האמת? זה לא.. לא בסיסטם שלי.. לא בסיסטם שלי..
בועז: אין לך אף פעם פלאשים מלבנון? לא חלומות? לא זיכרונות? אתה אף פעם לא חושב על זה?
ארי: לא, לא..
-קמים. שמים ג'קט ומתחבקים.
ארי: אתה תהיה בסדר, אה?
בועז: נראה לך?
ארי: בטוח.
בועז: בטוח?
ארי: בטוח, אני אחשוב על משהו.
בועז: בטוח?
ארי: בטוח, בטוח.. יאללה.
נפרדים והולכים. ארי נעצר ומסתכל על בועז הולך בגשם.