סרט:  אחותי יפה
במאי: מרקו כרמל
תסריטאי: מרקו כרמל ועימנואל פינטו
רקע:
ראמה החליטה להשאר עם רוחה של מארי, אחותה המתה, ליד קברה. היא רוצה שתגיד לה אם היה משהו בינה לבין בעלה, רוברט.
מארי מוכנה לענות על שאלה זו רק לאחר שיקברו אותה ליד אמא שלה.
ראמה לא מוכנה לעזוב את המקום עד שתקבל תשובה. במשך הזמן מתפתחת ביניהן שיחה.
הוסיפה למאגר: נועה יחימוביץ

ראמה:
הוא בן-אדם של כבוד. אנשים אוהבים אותו.
מארי:
כן, בטח, בפאב של הגרוזיני ההוא, מה שמו...
ראמה:
אם לא את, אז מאיפה הקללה שיש לו על על העור?
מארי:
מאיפה אני יודעת? שאלת אותו?
ראמה:
לא שואלים גבר מה הוא עושה.
מארי:
במקרה שלך את באמת צודקת. עדיף לך לא לשאול שאלות, כי לא יהיה נעים לקבל תשובות.
ראמה:
ואת, מה מצאת בערבי הזה?
(מארי מצחקקת)
ראמה:
מה?
( מארי נשענת אחורה ומתחילה לגעת בעצמה)
ראמה:
נו, מה?
מארי: (גונחת)
אה.....
ראמה:
מה את עושה? מה זה?
די, יא מגעילה!
מארי:
אוי, כמה אני אוהבת אותו.
תמיד קיבל אותי ככה, נקי, כמו שאני.
היחיד שבאמת ראה אותי, אהב אותי... את כל כולי...
ראמה:
אבל ככה? לוותר על אבא ואימא בשביל זה?
מארי:
אני מעולם לא ויתרתי עליכם, אתם ויתרתם עליי.
ראמה:
איך רצית שאבא יראה את הפרצוף שלו בבית כנסת?
מארי:
עכשיו תפסיקי. שתינו יודעות שלא בגלל זה ויתרת עליי. ויתרת עליי בגלל רוברט.
ראמה:
מה את מדברת שטויות? אני כיבדתי את הרצון של אבא ואימא.
(מארי קמה ומתחילה להסתובב)
ראמה:
מה? מה את הולכת? מארי, לאן את הולכת? היה לך משהו איתו?
מארי:
אז זהו? כל החיים שלך תשארי סתומה?
כמה את יכולה להיות עיוורת, אחותי, כמה?
מתי תביני שמה שקורה לך עם רוברט קורה לך רק בגללך!
מתי תלמדי לכבד את עצמך?
איך את רוצה שיאהבו אותך אם את לא מסוגלת לאהוב את עצמך?
מה שהכי עצוב לי, שאת בחיים לא תביני למה הלכתי עם עלי.
תראי כמה את יפה.
כמה את יפה.
אפשר? ( מארי מפזרת לה את השיער)
חכי רגע.
תעשי ככה. (צובעת לה את השפתיים בעזרת צבע מפרחים שהיו על הקבר שלה)
שאלת אותי למה הלכתי עם עלי? (ממשיכה לאפר אותה תוך כדי)
זאת אני.
ככה רציתי...
ככה חייתי, וככה הרגשתי.
ומה משנה שהוא ערבי?
למה, מה אנחנו?
מרוקאים, לא סוג של ערבים? ערבים...
ראמה:
למה, אנחנו אוכלים את האוכל שלהם? מתפללים כמוהם? מדברים כמוהם?
לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. מה, אנחנו ערבים?
מארי:
ראמה, מה זה, לאן את הולכת?
אבל את לא יכולה ללכת, את עדיין לא יודעת.
ראמה:
מה את רוצה?
שאני אשב פה כל החיים ולא אעשה כלום, רק בשביל לדעת?
מארי:
נו, מה אכפת לך?
מה זה, גם ככה לא מחכה לך כלום בבית שלך.
תישארי אתי עוד קצת, אחותי.
(ראמה פונה ללכת)
מארי: (פאפי פייס)
ממ! ממ!
ראמה:
אוי, את שהיית קטנה ורצית משהו, ככה בדיוק.
מארי:
כפרה, תעשי לי את הריקוד של הסיקסטיז.
ראמה:
מה?
מארי:
את הריקוד של הסיקסטיז.
נו, אני מתחננת, תעשי לי פעם אחת.
ראמה:
תעזבי אותי, יא משוגעת.
מארי:
נו, תעשי... מה יש?
(מארי מתחילה לרקוד, ראמה מתפדחת בהתחלה ואז מצטרפת. הן מסתכלות אחת על השניה, מתחבקות ומתנשקות)