טליה ונורית

  טליה עומדת ליד הכיור, עושה כלים. לידה ערימה גדולה של כוסות וצלחות מלוכלכות. נורית נכנסת למטבח  עם צלחת. היא מבחינה בטליה ומנסה להסתלק משם אבל מאוחר מדי. טליה מסובבת את הראש ורואה  אותה. נורית מחייכת.  

נורית 

צריכה עזרה?  

טליה 

לא תודה. 

נורית מניחה את הצלחת ליד הכיור.  

נורית 

מה שלומך? 

טליה 

אני בסדר.  

נורית 

ראית את יעל? אני מרוב אנשים לא מצליחה למצוא אותה. 

טליה 

כן. דיברתי איתה קודם.  

נורית 

היה טקס יפה. מכובד.  

טליה 

כן.  

נורית 

מסכנה.  

טליה 

כן.  

נורית 

כל הזמן חשבתי שזה היה יכול להיות אנחנו שם במקומה באותה קלות. 

אנחנו רואים שגם טליה חשבה על זה.  

טליה 

טוב אני צריכה לסיים פה--  

נורית מחייכת אליה ועושה דרכה החוצה. ואז היא נעצרת ומסתובבת.  

נורית 

אני יכולה לשאול אותך שאלה?  

טליה ממשיכה לרחוץ כלים.  

נורית 

למה את שונאת אותי כל כך?  

טליה לא מפסיקה. אבל נורית מחכה לתשובה. לא זזה. לבסוף טליה סוגרת את המים. מבלי להסתובב.  

טליה 

אני לא שונאת אותך. 

נורית 

אז למה? פעם היינו חברות כל כך טובות. 

טליה מנגבת את הידיים, מסתובבת אליה.  

טליה 

נורית באמת. אף פעם לא היינו חברות.  

היינו שותפות. לטרגדיה-- 

נורית 

אבל עדיין היינו... גם אם-- 

טליה 

(ממשיכה)

--נאבקנו ביחד. ואז את... עזבת. השארת אותי לבד. 

נורית 

לבד?! 

טליה 

אני לא חושבת שזה הזמן עכשיו לפתוח את כל הדברים האלו וזה כבר כל כך לא משנה..  

נורית 

לי זה משנה. את יכולת לעזור לי. מדינה שלמה שונאת אותי. מקללים אותי איפה שאני רק הולכת, מסתכלים עליי כאילו מה עשיתי-- 

טליה 

ואני אשמה בזה?  

נורית 

יכולת לעזור לי. להבין אותי. אותך כולם מעריצים. האישה שלא בגדה. הטובה.  בראיונות איתך... בטלויזיה, בעיתונים...  יכולת-- 

טליה חושבת איך לנסח את הדברים.  

טליה 

את יודעת בדיוק כמוני שלא רק הם היו בשבי. גם אנחנו. אני ישבתי שבע עשרה  שנה בשבי בדיוק כמוהו אבל את קמת ועזבת אותי שם. לבד. את יצאת מזה.  

נורית 

כי התאהבתי? 

טליה 

המשכת הלאה עם החיים שלך. 

נורית 

את כועסת עליי כי רציתי לחיות?  

טליה

(צועקת)

זאת לא זכות שיש לנו! אנחנו צריכות לחכות. להילחם. לא להיכנע. יום יום אני נלחמת. לבד. 

נורית 

אני יכולה להבין את העליהום שכולם עשו ועושים עליי. אני יכולה להבין למה אנשים שלא היו בנעליים שלנו יכולים לשנוא אותי. אבל את?  

טליה 

במיוחד אני. אני עדיין לא מצליחה להבין איך עשית לו את זה. איך עשית לי את זה. 

נורית 

קל לך להגיד-- 

טליה 

לי קל? לי היה קל? חוצפנית! 

נורית 

לך היו שני ילדים!! משפחה! גם אני רציתי ילדים! מה רציתם ממני כולכם? שאני אשאר הרווקה של המדינה, להקריב את החיים שלי רק כדי שכולכם תרגישו טוב עם עצמכם?? זה מה היה עושה לכם נחת? 

טליה 

אל תאשימי אותי בדייסה שבישלת לעצמך!  

באותו רגע אילן נכנס למטבח.  

אילן 

כולם שומעי-- 

טליה 

(צועקת עליו)

לא עכשיו!  

הוא מיד מסתובב ויוצא.  

טליה 

את עשית את זה לעצמך. את הכל! את החלטת-- 

טליה מפסיקה לצעוק. היא מסתובבת חזרה לכיוון הכיור. הטיעונים של נורית נגעו לה.  

נורית גם נרגעת. היא נאנחת.  

נורית 

טליה, אני לא חזקה כמוך. לא יכולתי להמשיך ולחכות. הייתי נגמרת. הייתי חייבת להמשיך בחיים שלי. זאת הייתה הבחירה שלי ואני צריכה לחיות איתה. לא אף אחד אחר. 

טליה מתרככת. היא מסתכלת על נורית. 

טליה 

אולי את זאת שחזקה ולא אני... מה בסך הכל עשיתי? חיכיתי? את העזת לחיות את החיים.לא הסכמת שיסגרו אותך בריבוע שכולם רצו שתהי בו.  

נורית 

כן. ותראי אותי עכשיו. שונאים אותי יותר מאת החיזבאללה. ובמיוחד הוא. הכאבתי לו כל כך. לכולם, מסתבר. אפילו לאסף. הילדים בבית ספר-- 

טליה 

אם היית מחכה לא היה את אסף. 

נורית מהנהנת.  

טליה 

ואם אני הייתי ממשיכה לחכות והם לא היו חוזרים? הייתי גומרת את החיים לבד.  

נורית משתתקת. טליה מסתכלת מחוץ לחלון.  

טליה 

את יודעת? אני קצת מקנאה באורי. 

נורית 

באורי? על מה?  

טליה 

בואי תראי אותם.  

נורית קמה ונעמדת לצידה. שתיהן מביטות החוצה מהחלון: אורי ונמרוד מטיילים בחצר הקדמית ומשוחחים  בינהם. הם צוחקים. הולכים זה ליד זה. מדברים.  

טליה 

כמו זוג נשוי. הוא הבן זוג האמיתי שלו. אני בחיים לא אהיה חלק מהחיים שלו כמו אורי. בחיים אני לא אדע עליו כמוהו. הם חוו דברים-- אני בחיים-- 

טליה מסתכלת על נורית.  

טליה 

אנחנו בחיים לא נוכל להיות חלק מזה.  

נורית 

אני אסתפק בלהיות איזשהו חלק בחיים  

שלו.  

נורית וטליה מביטות בהן.  

טליה 

טוב. תעזרי לי עם הכלים?