דולורס וסלינה

סלינה: הכנתי לך רשימה של עורכי דין. אלו כל החברות החזקות והגדולות בניו יורק. זה יכול לקחת כמה ימים. זאת הסיבה שביום שני את לא הולכת להגיד מילה. קחי את זה. (דולורס לא לוקחת) למקרה שפספסת, אני מנסה לעזור לך.

דולורס: את חושבת שפאקינג אכפת לי מה עוד מישהו אומר עלי? אלוהים. זאת את, מה שאת חושבת; זה הדבר היחיד שנשאר שחשוב.

סלינה: אני לא יכולה לשלוח אותך לכלא.

דולורס: את חושבת שזה סוף העולם? אלוהים, אולי תהיה לי הקלה. לשבת ולישון; שלוש ארוחות מוגשות בכל יום.

סלינה: אולי את פשוט שמחה להיות אומללה. נכון , אמא?

דולורס: אם זה מקל עליך.

סלינה: ורה היא כלבה. היא מתעללת, רעה, קמצנית. למה לא לעזוב? למה לא פשוט לקום וללכת ?

דולורס: זה מה שהם עושים בניו יורק?

סלינה: אם מישהו פוגע בי, אני עוזבת. ותאמיני לי, למדתי את זה הרבה זמן לפני שהגעתי לניו יורק.

דולורס: אני לא מי שפגע בך.

סלינה: מה זה אמור להביע? את מאשימה אותו?  זה מה שאנחנו מתעסקות בו עכשיו? הוא היה שיכור. הוא בקושי הצליח לקום על הרגליים. בסדר . אולי הוא היכה אותך. אני לא זוכרת את זה. 

דולורס: נראה שאת לא זוכרת הרבה.

סלינה: הוא לא בדיוק בסביבה כדי להגן על עצמו, נכון?

דולורס: אלוהים, את באמת לא זוכרת, נכון?

סלינה: תראי. הנה הרשימה המזדיינת. תעשי עם זה מה שאת רוצה.

דולורס: בגלל זה את כל כך לא רגועה, נכון?

סלינה: "לא רגועה"? את לא מתכוונת ל"מפוחדת", אמא? אם את מנסה סוג כלשהו של ניתוח משמעותי, אולי עדיף להגדיר את התנאים שלנו. זוהי אבן היסוד של חשיבה ביקורתית: היכולת לתקשר עם אוצר מילים מוסכם.

דולורס: נשתה עוד משקה.. 

סלינה: לא תודה. היה לי מספיק כיף להלילה..

דולורס: לא! את תתיישבי עכשיו, ותפסיקי להיות חכמולוגית! אנחנו הולכות לשבת ליד השולחן הזה, את ואני, ואנחנו הולכות לשתות לנו משקה. וכשנגמור -- יותר נכון, שאני אגמור פה -- את תוכלי לרוץ למעלה ולקחת מהכדורים הקטנים האלו שגורמים לך להרגיש טוב. (הם מתיישבות, דולורס מוזגת לכל אחת מהן משקה. הן שותות) את זוכרת מה דיברנו, שהיינו על המעבורת? על אבא שלך ? על מה שהוא עשה לך?

סלינה: אני לא יודעת על מה את מדברת..

דולורס: הציונים שלך התדרדרו מ"מצוין" , ל"טוב" ואז ל"מספיק" בשני סמסטרים. היית בדיכאון כל הזמן, אפילו לא חפפת את השיער שלך יותר. ואז הוא לקח את הכסף. הכסף שחסכתי בשבילך כדי שנוכל להתרחק מכאן. אבל כשראיתי את השרשרת של אמא שלו סביב הצוואר שלך, אז ידעתי. ידעתי שהוא עושה דברים איומים, שהוא פגע בך, נגע בך.

סלינה: חתיכת כלבה מטורפת, זקנה ושקרנית! 

דולורס: סלינה!

סלינה: את פסיכוטית מזוינת. את יודעת כמה זה מטורף?

דולורס: את חושבת שאני ממציאה את זה?

סלינה:  זה באמת עלה לך במוח או שבנית סיפור שלם על זה ?

דולורס: איך את לעזאזל לא זוכרת -

סלינה: אני זוכרת שהכית אותו! את זה אני זוכרת! אני זוכרת את הדם שירד על הפנים שלו! אני זוכר את השתייה, המכות, אבל זה? 

דולורס: את לא אחראית למה שקר -!

סלינה: מ׳קאי צדק, את מסוכנת. לכי להזדיין! 

דולורס: סלינה, בבקשה. את חייבת להאמין לי!

סלינה: לא, אני לא..

דולורס: סלינה!