מעילה

דנה:מה את לחוצה מהראיון? מזה את לחוצה?

אתי:לא

דנה: זה שלך , אתי, זה של שלך , זה בכיס שלך.
יודעים מה את שווה צריך להיות מטומטם לא לראות את המוח שלך.

ֿ(שהייה)

דנה: אני לא יודעת אני לא יודעת מה לעשות אני מפחדת שהם מחכים לי בבית.  אנחנו לא יכולות לשחק איתן אנחנו לא יכולות

אתי: בסדר , הבנתי, שמעתי אני דואגת לזה.

דנה: למה את קצרה איתי? למה את מדברת אליי ככה?

אתי:בגלל שאמרתי לך שאני דואגת לזה? מה את עוד רוצה שאני אגיד?

דנה:מה זה הקידום הזה? זה מה שמעניין אותך עכשיו?

אתי: לא זה לא מה שמעניין אותי עכשיו.

דנה:את מתעסקת בראיוניות? אני באה אני אומרת לך שמאיימים לי על הנשמה באים אליי הביתה את בכלל קולטת מה אני מדברת איתך?

אתי:אולי כן צריך לדבר עם אבא.

דנה:איזה אבא? איזה אבא אתי ? איזה אבא?

אתי:הוא יכול לעזור

דנה:איזה לעזור? את רוצה להגיד לו לכי תגידי לו עכשיו.
הוא קופץ , אני אומרת לך הוא קופץ.
עוד פעם לשמוע חובות כסף , סכין לגרון, הוא קופץ

אתי: מה סכין לגרון

דנה: אתי אני מנסה לא להכניס אותך לזה אז די.

אתי:מה סכין לגרון? דנה..

דנה:כמה תרוויחי מהקידום הזה?

אתי:אני לא יודעת, זה רק ראיון.

דנה: טוב אז אר שתדעי שאנחנו צריכות להביא שתי מליון שקל ביום ראשון, אחרת אין לך אחות.