לו הייתה לי משאלה אחת הייתי רוצה לחיות במקדונלדס. ממש בתוך המסעדה, במקום בחור המחורבן הזה. אני כ"כ אוהבת את מקדונלדס. אני הכי אוהבת את הצעירים שעובדים שם. מאז שהייתי קטנה כולם חייכנים.
לא, בעצם מה שאני הכי אוהבת זה את הפלסטיק. אלוהים נתן לנו פלסטיק כדי שלא יהיו כתמים בעולמינו. אתם מבינים, בעולם שעל פני כדור הארץ הכל שרוט, שבור, מוכתם, דהוי. מאבד את הברק. אלוהים נתן לנו את הפלסטיק כדי שנדע מהו הנצח. אתם מבינים, אם יש פלסטיק אז בטח יש נצח. זה אות משמיים. ראיתם פעם אנשים כשהם נכנסים למקדונלדס? הם תמיד תופסים מהירות. כמעט רצים לקראת הסוף. הם יודעים שבפנים זה בטוח ובחוץ לא.
ראיתי פעם מישהו שהמבורגר כפול הציל אותו. ישבתי שם. זה היה בקיץ שעבר.
איך שלא יהיה, איש אחד, אולי בן 35, אולי בן 40, נכנס לשם לבוש מאד יפה, עם עניבה צבעונית, כובע בייסבול חדש לגמרי,והייתה לו את המחלה הזאת, אתם יודעים לאיזו מחלה אני מתכוונת, נוו..פיגור מוחי קוראים לה. הוא קנה לעצמו קפה בספל והתיישב וג'ימי הטבח הכיר אותו והביא לו המבורגר כפול. טוב, האיש החולה אכל אולי חצי ממנו ואז הוא פשוט ישב, אתם יודעים, רועד כולו שלפתע שתי נמלים יצאו מתוך ההמבורגר שלו. והרי אין נמלים במקדונלדס, פשוט אין. אלוהים שלח אותן!!! האיש החולה נתן מבט בהמבורגר שלו ועוד כמה נמלים יצאו החוצה. פתאום ראשו נשמט והוא נפל מתוך הכיסא ונחבט בריצפה ברעש חזק. טוואך! כמו כדור באולינג. זה עשה ממש רע לשמוע את זה, והילדים האלה, המלצרים, הם היו כל כך נחמדים, שפכו עליו מים, תקעו לו פלפל באף, סטרו לו בפנים כמו שצריך והופ, הוא קם לתחייה, עומד שם וממצמץ. "איך אתה מרגיש?" שאלנו אותו, והוא מסתכל עלינו. מביט לנו ישר בעיניים ואומר: "אני בסדר גמור". והוא באמת היה בסדר. ממש בסדר גמור! סידר את הכובע שלו, ויצא עם חיוך של חתול שבלע תוכי, צעד זקוף ונמרץ. נרפא בעזרת המבורגר כפול. אני ראיתי את זה. מקדונלד.אדוני, ראית פעם מישהו מת במקדונלד? לא אדוני. בשום פנים ואופן לא. גברתי? לא גברתי בשום פנים ואופן לא.אף אחד לא מת במקדונלד. אבל בבורגר קינג מתים כל הזמן. לkfc יש שירות אמבולנס מיוחד משלהם. במקדונלד אי אפשר למות. זה הכל בתבלינים. משמרים בך את החיים.
