לא, אני לא מרשה לך! אסור לך לעשות את זה. תראה, אני אומרת לך את זה ישר, אם אתה הולך לדבר עם אבא, אני לא מסתכלת יותר על הפרצוף שלך! (מקשיבה, עוקבת אחר התשובה ואז עונה) אני לא חייבת להגיד לך! הסיבה היא שנכון לעכשיו אני לא רוצה להתחתן. (מקשיבה שוב) אני לא יכולה להגיד לך את הסיבה. יגיע רגע שתדע. אני אגיד לך מחר! מחר זה יום ההולדת שלי, אני אהיה בת תשע-עשרה מחר. אז אם יש לך סבלנות לחכות קצת – נתחתן. אבל הוא עקשן כמו חמור, אתה לא יודע? לא אני לא אגיד לו! בוא נדבר על משהו אחר. אתה כנראה לא אוהב אותי באמת, כי לא שאלת אותי מה שכל בחור שאוהב באמת שואל בחורה. לא שאלת אותי איזה פרחים אני הכי אוהבת. זה הדבר הראשון ששואלים! ציפורנים. אני אוהבת ציפורנים בצבע ורוד בהיר אבל כאלה קטנים. קטנים כמו כאלה שהמוכרים שמים בסלסלות של תותים! כמה שזה עושה לי טוב! פעם אחת, כשהייתי קטנה, ישבתי לבדי במרפסת, ואני זוכרת איזה רושם עשה עליי פרח ציפורן אחד באמצע צרור עשבים שעגלון אחד נתן לסוס שלו לאכול. לאט לאט ראיתי איך העשב נגמר, והפה של הסוס התקרב לציפורן .... כן, ואז הוא אכל אותו! ציפורן מסכן! אז אתה חייב לזכור: ציפורנים בצבע ורוד בהיר, אבל כאלה קטנים קטנים!
