פציעות קטנות
דיאלוג - דאג וקיילין
לילה, מחוץ לבית הלוויות. קיילין יושבת על מדרגות בית הלוויות, מעשנת. היא לובשת את אותה שמלה שחורה מתמונה 2, אבל היא נראית נקיה ופיכחת.
דאג נכנס. הוא לובש את החליפה השחורה מתמונה 2, אבל בלי דם, ועדיין יש לו את עינו השמאלית. אחת
משיניו הקדמיות חסרה.
הם מביטים זה בזו.
דאג: (מחייך) היי.
קיילין: מה קרה לשן שלך?
דאג: עפה לי החוצה. היום בבוקר. עבדתי עם פטיש בגינה. היי קיילין.
קיילין: היי היי.
דאג: אני מצטער.
קיילין: על מה?
דאג: על אבא שלך.
קיילין: אתה מצטער על אבא שלי?
דאג: בקשר לאבא שלך, נו אני משתתף בצערך.
קיילין: הפסדת את הטקס. כולם הלכו הביתה. אין שם אף אחד, חוץ מאיזה איש מת בתוך ארון.
דאג: חשבתי שזה עד תשע.
קיילין: שמונה וחצי.
דאג: טוב לראות אותך.
קיילין: לך תזדיין. חתכת חרא בלי שיניים.
הם מחייכים זה לזו. דאג ניגש אליה לחיבוק.
דאג: זה טוב לראות אותך.
קיילין: לא לא לא, אל תחבק אותי. גמרתי את החיבוקים שלי להיום, אני כולי כבר מחובקת. אני כל היום רק
מחבקת אנשים. כל מי שבא: ״אני מצטער על האובדן שלך. אני משתתף בצערך״. ״אני משתתף בצערך, אני
משתתף בצערך״.
איזה צערך?
אם אני מחבקת עוד בנאדם אחד אחד היום אני מקיאה לעצמי בפה.
!39
דאג: בוא׳נה כמה זמן עבר אה, ליני.
קיילין: אני הייתי ממש פה, כל הזמן. איפה אתה היית?
דאג: באוניברסיטה.
קיילין: באוניברסיטה.
דאג: באתי לפה לחופשות בקיץ ובחגים. ניסיתי למצוא אותך. חיפשתי אותך בספר טלפונים וזה אבל לא
הצלחתי.
קיילין: הייתי פה.
דאג: איפה? לא היית רשומה. לא היית בבית.
קיילין: אני עובדת. אני עובדת ואני ישנה. מה אתה עושה?
דאג: כלום. כאילו מה זה לא עושה כלום... הרגע. אני בחיפושים. אני ״בין עבודות״. לא יודע. זה מרגיש כאילו
כל פעם שאני חוזר הביתה, לפה, אני מחפש אותך.
קיילין: לא חיפשת מספיק טוב.
דאג מנער את עצמו, כאילו מתעורר מחלום או מטראנס.
דאג: יא-אללה, ליני, את פה! מצאתי אותך!
הוא מתיישב לידה ומחבק אותה. זה מציק לה.
קיילין: תגיד, אתה יכול להפסיק? אתה כזה יצור.
דאג: התגעגעתי אליך. התגעגעתי אליך ליני.
קיילין: אל תקרא לי ככה. אף אף אחד (כבר) לא קורה לי ככה.
דאג: אני קורא לך ככה.
מה את מעשנת?
קיילין: סיגריות. (מה אני מעשנת?)
דאג: תביאי אחת.
קיילין: ממתי אתה מעשן.
דאג: אני לא.
היא נותנת לו סיגריה והם שניהם מדליקים ומעשנים.
דאג: אז מה קרה איתך בארבע שנים האחרונות?
היא מתרחקת ממנו.
קיילין: לא לא, תעשה לי טובה, (בוא לא נעשה את זה). ממש לא בא לי לעבור על כל הארבע שנים
האחרונות של החיים שלי עכשיו.
דאג: טוב.
(ביט)
קיילין: אני ממלצרת.
דאג: כן אבא שלך אמר לי שאת ממלצרת (בזמנו).
היא מביטה בו, היא לא ציפתה לזה.
דאג: אמרתי לך, באתי לחפש אותך.
קיילין: דיברת עם אבא שלי?
דאג: עברתי אצלך בבית.
קיילין: מתי?
דאג: זה היה לפני שנה בערך. עצרתי לראות אם את שמה. דיברתי עם אבא שלך. הוא אמר לי שאת
ממלצרת אבל הוא לא ידע איפה.
קיילין: אתה דיברת עם אבא שלי?
דאג: מה את חושבת שנהנתי מזה? לא יכולתי לסבול את החת׳כת חרא הזה.
זכרונו לברכה.
(ביט)
קיילין: הוא אף פעם לא אמר לי שהיית אצלנו.
דאג: ממש הפתעת השנה.
קיילין: הוא כזה חרא של בנאדם. זכרונו לברכה.
(ביט) אני די לבד עכשיו, דאגי.
דאג: את לא לבד.
קיילין: כה, אני כן. אמא שלי נפטרה שנה שעברה.
דאג: מה? היא מתה? מתי? ממה?
קיילין: לא יודעת. הבטן שלה.
דאג: אוי, ליני, אני מצטער.
קיילין: כה, אני יודעת , ״אתה משתתף בצערי״... לא ראיתי אותה אחת עשרה שנה. האקס שלה התקשר
אלי (כדי) לספר לי. אתה יודע מה אבא שלי אמר כשאמרתי לו?
דאג: מה?
!41
קיילין: הוא התחיל לבכות ואמר לי שהיא היתה בנאדם יותר טוב ממה שאני אהיה אי פעם.
אנחנו מדברים על (ה)זונה שעזבה את הבית, כן? שעזבה אותנו.
דאג: את לא לבד, ליני.
קיילין: אל תקרא לי ככה.
דאג: ליני.
קיילין: ׳סתום (כבר).
דאג: ליני דיני.
קיילין: אני אשרוף אותך עם הסיגריה שלי.
הוא מחייך אליה.
*קיילין: אתה צריך לשים שן תותבת, אבל כאילו, הרגע. (דחוף). אתה נראה כאילו יש לך תסמונת דאון.
(ביט) זה כואב?
דאג: בטירוף.
(ביט)
קיילין: באמת טוב לראות אותך.
דאג: נראה לי שאני בבית.
קיילין: שזה אומר?
דאג: זה אומר שאני בבית. שחזרתי הביתה.
קיילין: טוב, זה טוב, לא?
דאג: את יודעת... את יודעת שכל פעם שהיה קורה לי משהו משוגע בלימודים, או שראיתי נגיד משהו מדהים
או נורא יפה או מפגר ממש, הייתי חושב, ״יואו, ליני היתה משתגעת על זה.״
לפעמים פשוט הייתי מדמיין שאת שם, כאילו, הייתי מדמיין שאת שם והייתי מתחיל לנהל איתך שיחה.
פשוט הייתי מתחיל לדבר איתך.
קיילין: כה, (יש לזה שם,) קוראים לזה סכיזופרניה.
דאג: אני רק רוצה שנהיה חברים שוב.
קיילין: אתה (זה ש)עזבת.
דאג: את ב׳סדר?
קיילין: אני בס׳דר גמור.
דאג: את בס׳דר?
קיילין: אני בס׳דר גמור אומרים לך.
דאג: בואי לפה.
קיילין: לא.
!42
דאג: קיילין, בואי לפה.
קיילין: לך תזדיין.
דאג הולך אליה. הוא לוקח את פניה בידיו. היא מנסה להתנגד, אבל נענית.
דאג: ׳סתכלי עלי.
קיילין: מה (אתה רוצה), דאג.
הם מביטים אחד בשניה. הוא מנשק אותה. היא נותנת לו לנשק אותה, אבל לא מנשקת בחזרה.
דאג: אני אוהב אותך.
היא מושכת עצמה הרחק ממנו.
קיילין: ההורים שלך היו פה עכשיו.
דאג: כה, אני יודע.
קיילין: הם שלחו פרחים.
אמא שלך אמרה שהיא תעבור אח״כ להביא לי פשטידה.
אמא שלך כזאת. היא אמא שמביאה פשטידות.
דאג: גם, וגם הם פשוט אוהבים אותך.
קיילין: זה כל כך דפוק מה שאתה עושה עכשיו.
דאג: מה?...
קיילין: מה אתה מנשק אותי? חוזר פתאום (ככה). אומר לי שאתה אוהב אותי, ושההורים שלך אוהבים אותי.
פשוט תעזוב אותי בשקט.
דאג: ליני...
קיילין: אתה כ״כ טיפש. (איך) תמיד אתה חושב על הכל (רק) בצורה אחת, אבל אתה לא יודע כלום.
דאג: מה!? מה אני לא יודע?
קיילין: אתה לא יודע עלי כלום, אוקיי? אתה חושב שאני איזה מישהי, איזה ילדה שחלמת והמצאת לפני
מליון שנה.
דאג: אוקיי, אז, מי את?
קיילין: כלום, פשוט תסתום ת׳פה.
דאג: לא לא, בואי תספרי לי מי את. אם אני לא יודע כלום מהחיים שלי, בואי תספרי לי מי את.
קיילין: סתום כבר!
!43
דאג ניגש אליה ומנסה לנשק אותה, אבל היא מתרחקת ממנו ולא נותנת לו.
קיילין: אל ת.
דאג: למה (לא).
היא לא עונה. היא מדליקה סיגריה.
דאג: יש לי כמה זיקוקי די נור באוטו.
קיילין: יש לך פיגור שכלי, בחיי.
דאג: באמת נו. יש לי בוכטה זיקוקים בבגאז׳.
מעולים גם.
יפנים (לא סתם).
קיילין: אנחנו לא הולכים להדליק זיקוקים עכשיו.
דאג: למה לא?
קיילין: לא יודעת, דאגי. אולי בגלל שאנחנו לא בני 15 ? אולי בגלל שיש לך פיגור? אולי בגלל שאני צריכה
לקום מוקדם מחר? להלווייה? של אבא שלי??
דאג: (נו) נלך לגשר שם, מאחורי הרכבת. כמו שהיינו עושים פעם.
קיילין: אני גרה עם מישהו.
דאג: את גרה עם מישהו... מה, כאילו דירת שותפים?
קיילין: אני חיה עם בחור. אנחנו ביחד (כבר) שנה.
דאג: איפה הוא? הוא לא פה איתך?
קיילין: הוא לא אוהב לוויות.
דאג: הוא לא אוהב לוויות? זאת לא לוויה. הלוויה מחר.
קיילין: הוא אמר שלראות את הגופה יעשה לו לא טוב.
(ביט) ׳פשוט סתום.
דאג: ואת חיה עם הבחור הזה.
קיילין: (טוב) אל תשפוט אותו.
הוא (בנאדם) רגיש.
דאג: שילך להזדיין.
שיזדיין שיזדיין שיזדיין.
קיילין: מקסים.
דאג מתהלך. הוא מתחיל לעזוב. הוא חוזר.
דאג: את יודעת משהו קיילין? (יא-אללה), את יודעת ש, שבאתי אליך הביתה שנה שעברה ואבא שלך היה
שם, ואני יודע שהוא לא סבל אותי, הוא אף פעם לא סבל אותי, והוא עושה לי ״היא נמצאת איפה שהיא
נמצאת. אני לא יודע איפה היא (נמצאת)״.
הוא אמר לי שלא מעניין אותו וגם לא מעניין אותו לדעת.
ואני (כבר) עמדתי פשוט ללכת משם, אבל לא הלכתי. לא הלכתי ואמרתי לבן של זונה הזה...
(הוא פונה לבית הלוויות וצועק לעברו)
אתה זוכר יא אפס? יא חתכת חרא מת? יא חרא, הא? אתה זוכר מה אמרתי לך!?
אמרתי לו, אתה פשוט לא שווה כלום.
יש לך בת שהיא מתנה מאלוהים. היא הדבר הכי מושלם שאי פעם בכלל היה בעולם ואתה לא יודע בכלל.
והיא אוהבת אותך פשוט כי אתה האבא המפגר שלה. אבל אתה בחיים לא אהבת אותה בחזרה, אתה
פשוט פצעת אותה ודפקת אותה לגמרי, ובחיים בחיים לא טרחת לשים לב שהיא בכלל מלאך.
אז לך ׳זדיין יא חתכת מוצץ בן של זונה.
(ביט) ואז אמרתי לו שאני מאחל לו למות לבד.
שזה תכלס מה שבאמת קרה.
אז אני מרגיש קצת לא בסדר לגבי זה.
(ביט) אני יכול לדאוג לך עכשיו, ליני.
ביט. הוא ניגש אליה. היא לא הביטה בו כל הזמן הזה, אבל המילים שלו נגעו לה. הוא מושיט יד ונוגע בפניה.
היא נרתעת ומתרחקת ממנו.
קיילין: אני לא צריכה שאף אחד ידאג לי (עכשיו).
דאג פונה ללכת.
קיילין: לאן (אתה הולך).
דאג: (אני הולך) להדליק את הזיקוקים שלי.
הוא יוצא.
קיילין: ביי.
!45
היא מוציאה סיגריה. מדליקה. מביטה החוצה אליו. מתיישבת.
קיילין: (בעיקר לעצמה) תנסה לא לפוצץ לעצמך ת׳פרצוף.
. חילוף אורות. מוסיקה נכנסת וקיילין ודאג מתכוננים לתמונה 8
!