נתי יוצאת מהבית עם שקית האשפה ופתאום שומעת את קולו של "מראיין הרדיו" היא מתקרבת את אט אט אל מקור הקול ורואה את מולי (מחוץ לבית)

מולי: פשוט נעמד על השולחן ועשה חיקוי של עירית הגננת? נהדר, נהדר... תראי סוזי, ים גולדברג אמרה לנו, ואני מצטט: "בחיים לא עבדתי עם פרטנר כמו מולי, הוא כל כך מקצועי, כל כך אדיב, וגם חתיך האמת. כן סוזי, היא ממש אמרה חתיך".

רואה את נתי ומנתקת

נתי: מה אתה עושה?

מולי: התכוונתי לספר לך.

נתי: לספר לי מה?
איך עלה לך לראש רעיון כזה מגעיל?! מה אתה עושה כבר חודשיים? סתם נוסע לתל אביב?

מולי: אני לא נוסע לתל אביב.

נתי: אז איפה אתה?!

מולי: מתחבא אצל שטרית.

נתי: אני ואחותך הקטנה קורעות את התחת ואתה מתחבא אצל שטרית? לא עוזר בבית, לא מביא כסף, לא עובר איתנו את הגיהנום שאנחנו עוברות, איך אתה לא מתבייש?

מולי: אני לא מתבייש נתי! אני לא מתבייש כי אמא לא יודעת שאני מתחבא אצל שטרית, מבחינתה אני נוסע כל יום לתל אביב, מבחינתה אני עושה חזרות על "רומיאו ויוליה", מבחינתה אני שחקן עכשיו, אז מה זה חשוב איפה הייתי באמת?!

נתי: אתה יודע מה אמא שלך עושה כבר חודשיים? היא מתכננת איך היא תגיע לאחד ביולי.

מולי: אני יודע נתי וא...

נתי: לא אתה לא יודע! אתה יודע מה היא חושבת לעשות? "להפסיק לקחת את האווסטין" רק כדי שלא יהיו לה בחילות ביום של ההצגה שלך. מבין מולי? להפסיק עם התרופה שלה בשביל השקר המטומטם שלך! 

מולי: אני בחיים שלי לא הייתי נותן לה להפסיק עם האווסטי...

נתי: מה חשבת? מה תכננת במוח החולני שלך? שאמא שלך תיסע חולה עד תל אביב, תכנס לתיאטרון ותראה על הבמה שחקן אחר? מה אז היית אומר לה?

מולי: אני לא הייתי נותן לה לנסוע לתל...

נתי: בנית על זה שהיא לא תחיה עד אז?

מולי: מה פתאום נתי! אני בונה על זה שהיא תבריא. והיא תבריא! יש עוד שלושה שבועות עד ההצגה והיא כבר במצב יותר טוב.

נתי: מולי, מולי...

מולי: את לא רואה את האור בעיניים שלה כשאני מספר לה על התיאטרון. כשהיא מקריאה איתי את שייקספיר, היא לא חושבת על הבחילות ולא על הבדיקות ולא על זה שאין כסף ולא על ניסו המניאק. כשהיא משחקת איתי - היא יוליה. היא מבריאה נתי, ועד שהיא תבריא אני לא אתן לה להיות עצובה אפילו יום אחד.

נתי: מולי אתה נכנס עכשיו לספר לה.

מולי: אני לא מספר לה.

נתי: אז אני אספר לה.

מולי: גם את לא תספרי לה!

נתי: מולי.

מולי: תני לה לצאת מזה קודם, תני לה להבריא ואז נספר לה.

נתי: מולי אני לא הולכת לשקר לאחותי.

מולי: אל תשקרי, תאמיני בזה, כמו שאת מאמינה שמוניקה יודעת מה יהיה בעתיד…

נתי: מולי, עד מוניקה!

מולי: וכמו שאת מאמינה שעשו עלינו שחור טכנולוגי.

נתי: באמת עשו עלינו שחור. הפסקות חשמל, הכבלים, הטלפונים זה לא קורה סתם, מישהו עשה עלינו… (מבינה) אני לא מאמינה! מה? זה גם אתה? אמא'לה, מי אתה? מה אתה עובד עם המוסד?

מולי: לא, עם עדיאל. נתי בואי לא נעשה שטויות לפני הביקורת. בואי נראה לפחות שהמצב שלה משתפר ואז נעשה מה שאת רוצה.

נתי: אבל כמה עוד נוכל להסתיר את זה? הנה, שבוע הבא יש לה ביקורת, היא צריכה לצאת מהבית לבית חולים, היא לא תפגוש אנשים? מה, פאני ופנינה לא ידברו?

מולי: פאני ופנינה יודעות.

נתי: לפני?! וניסו?

מולי: ניסו לא בארץ.

נתי: אז הוא לא יודע כלום?

מולי: לא, ואין לנו מה לדאוג, אחרי מה שהוא עשה לאמא הוא לא יעיז להתקרב אלינו.

נתי: מולי, אנחנו נוסעות בקו 41, מה נעשה? נספר לכל העיר? נגיד להם "בואו כל תקוות, נעבוד על סוזי מלכא שהבן שלה מפורסם", זה מה שחשבת לעשות?

מולי: כן נתי, זה בדיוק מה שאנחנו הולכים לעשות.