רקע: פט התאשפז בבית חולים פסיכיאטרי אחרי תקרית אלימה עם המאהב של אשתו, עכשיו הוא השתחרר ונמצא בטיפול אצל ד"ר פאטל. בפגישה הראשונה שלהם התנגן בחדר ההמתנה השיר הבעייתי של פט והוא התחיל להרוס דברים בחדר. עכשיו הם יושבים בתוך הקליניקה.

פט:  זה היה דפוק לגמרי מה שעשית, ד"ר פאטל, בסדר? זה דפוק לגמרי, אני מצטער אבל זה...
ד"ר פאטל: (קוטע אותו) אתה יכול לקרוא לי קליפ
פט: אוקי, קליפ, זה לא הדרך לפגוש אנשים, אוקי? את זה כדי שתרשום ב... לא יודע... בספר הקטן שלך שבו אתה כותב דברים.
ד"ר פאטל: אני מצטער על השיר. רק רציתי לראות אם הוא עדיין טריגר בשבילך.
פט: בראבו. זה עדיין טריגר.
אני לא מתכוון לקחת אף תרופה, כדאי שאני אגיד לך את זה כבר עכשיו.
ד"ר פאטל: אתה חייב
פט: לא. אני לא אקח. זה. זה מטשטש אותי...
ד"ר פאטל: (קוטע) לא, אתה תהיה חייב לקחת תרופות.
פט: אני לא רוצה להצטרך תרופות דוקטור. תראה אני לא טיפוס מתפוצץ. אבא שלי הוא טיפוס מתפוצץ, אני לא הטיפוס הזה. זרקו אותו מהאצטדיון, הוא הרביץ לכל הרבה אנשים במשחקים של ה"איגלס" שהוא ברשימת ה"אין כניסה".
לי הייתה תקרית אחת.
ד"ר פאטל: תקרית אחת יכולה לשנות את כל החיים.
פט: אבל אני מוכן. אני מוכן לקחת אחריות על החלק שלי בתקרית. היא פשוט צריכה לקחת אחריות על החלק שלה.
ד"ר פאטל: מה שלה?
פט: "מה שלה?" אתה צוחק? בוא נחזור לתקרית. אני חוזר הביתה מהעבודה, אחרי שיצאתי מוקדם, מה שאני אף פעם לא עושה דרך אגב, אבל רבתי עם ננסי, המנהלת של התיכון. אני חוזר הביתה ומה אני שומע מתנגן ? את שיר החתונה שלי. השיר שבצורה כל כך מקסימה השמעת לנו פה היום. זה מתנגן. ואני לא חושב על זה שום דבר. וזה מוזר, כי הייתי צריך. אני חוזר הביתה, מה אני רואה? אני רואה... אני נכנס בדלת ואני רואה תחתונים, ובגדים, ומכנס של גבר עם חגורה עליו, ואני עולה במדרגות ואני רואה את הdvd ובתוכו מתנגן הדיסק עם שיר החתונה שלנו. ואז אני מסתכל למטה ואני רואה את התחתונים של אשתי, ואז אני מסתכל למעלה.  אני מסתכל למעלה ואני רואה אותה ערומה במקלחת.  ואני חושב: "אה, זה נחמד, היא במקלחת. איזה מושלם. אני אלך אליה ואולי אני אכנס לשם שם, אנחנו כבר לא מזדיינים במקלחת. אולי היום נעשה את זה."  אני מזיז את הווילון, והנה המורה להיסטוריה המזדיין עם הקביעות.
(שתיקה)
ואתה יודע מה הוא אומר לי?
"עדיף שתלך". זה מה שהוא אמר לי. אז כן, איבדתי שליטה. כמעט הרגתי אותו עם המכות, אבל אז מענישים אותי על זה? משווים אותי לאבא שלי? זה לא נראה לי.
ד"ר פאטל: טוב, אתה יכול לדבר על משהו שאתה עשית לפני או אחרי?
פט: כן, בערך שבוע לפני התקרית אני התקשרתי למשטרה ואני אמרתי להם שאשתי והמורה להיסטוריה רוצים להפיל אותי בזה שהם מועלים בכספים של התיכון. מה ש... מה שלא היה נכון. זו הייתה הזיה.  אחר כך הסברו לנו בבית חולים שזה בגלל שאני...
ד"ר פאטל: דו קוטבי שלא אובחן.
פט: כן. עם שינויים במצבי הרוח, וחשיבה מוזרה שנגרמת מלחצים חמורים, שמתרחשת לעיתים רחוקות תודה לאל. ואז קרתה תקרית המקלחת והכל התפרק... ואז הבנתי שאני מתמודד עם זה כל החיים שלי. ובלי שום השגחה אני עושה הכל בעצמי. בלי עזרה. ואני בחרדה מזה כל הזמן.
ד"ר פאטל: זה בטח היה קשה.
פט: כן. זה הרבה דברים להתמודד איתם. במיוחד שאתה לא יודע מה בדיוק קורה. ועכשיו אני יודע. בערך.
ד"ר פאטל: תסביר לי דבר אחד, אתה רוצה להיות הטיפוס הזה שחוזר לכלא או לבית חולים?
אז תיקח את התרופות שלך. ואם תהיה בסדר, נפחית את המינון.
פט: ניקי מחכה שאני אחזור לכושר. ואחזיר את החיים שלי למסלול והיא תהיה איתי. וזה יותר טוב מכל תרופה.
ד"ר פאטל: פט, קיים סיכוי, ואני רוצה שתהיה מוכן לזה, שאולי היא לא תחזור. אהבת אמת זה לשחרר אותה  ולראות אם היא חוזרת. בינתיים, אם אתה מקשיב לשיר הזה, אני לא רוצה שתתפרק. אז תחשוב על אסטרטגיה. אתה צריך אחת.
פט: תן לי להגיד משהו, אני יכול להגיד משהו?
ד"ר פאטל: אוקי
פט: זה מה שאני מאמין שאמיתי. זה מה שלמדתי למתי בבית החולים: אתה חייב לעשות כל מה שאתה יכול, אתה חייב לעבוד הכי קשה שאתה יכול, ואם תעשה את זה, אם תישאר חיובי. יש לך סיכוי לאופטימיות.
ד"ר פאטל: תעבוד על אסטרטגיה, טוב?
פט: אוקי. חבר שלי רוני עושה ארוחה ביום ראשון וזה משהו כזה ראוותני ואשתו ורוניקה מאוד קפדנית בכל... אני לא יודע, בכל מקרה אמא שלי הביאה לי בגדים מ"גאפ" שהיא רוצה שאני אלבש אבל אני רוצה ללבוש חולצה שאח שלי ג'ייק הביאה לי מה"איגלס".
ד"ר פאטל: איזו חולצה?
פט: של דשון ג'קסון.
ד"ר פאטל: דשון ג'קסון הוא הגבר.
פט: אוקי, זה סגור.