נרקוס

פאבלו אסקובר ואבא שלו
רקע:
פאבלו בתקופת ההתדרדרות של האימפריית פשע שלו,כל אנשיו או עצורים או מחוסלים והוא מתחיל לאבד מכספו והמשטרה במצוד אחריו והוא בורח מהם ונמצא תמיד תחת מסתור. הוא בורח לאבא שלו שחי בחווה כחקלאי בכפר נידח והוא מרגיש שגם אצל אבא שלו הוא לא רצוי:

פאבלו:למה לא ענית לי כששאלתי אותך על זה שאני אבוא הנה עם משפחתי?
אבא:לא שמתי לב.
פאבלו:אבל אתה שם לב עכשיו נכון?מה אתה חושב?
אבא:זה רעיון נחמד.
אבא:תחזיק את החזיר(האבא שוחט את החזיר והדם נשפך על פאבלו)
פאבלו:פאק!
אבא:מוזר שאתה לא אוהב דם.
פאבלו:אתה יודע מה מוזר?שלאבא שלי אין שום מושג מי אני.
אבא:אני יודע טוב מאוד מי אתה פאבלו.
פאבלו:אתה יודע שהייתי אחד מעשירי העולם?אתה יודע שנשיא ארצות הברית יודע מי אני?
אבא) :בבוז) אז מה?אז מה?
פאבלו: אז מה?מה איתך?חתיכת זקן פרימטיבי שחי לבדו בחווה המחורבנת הזאת שלא מכיר את הנכדים שלו
ואין לו תמונה אחת שלהם אפילו פה.
אבא: אז אני לא יותר מאיש זקן ופרימטיבי...
פאבלו:נכון.עכשיו תגיד לי אבא,מה אתה חושב עלי?
אבא:למי אכפת?
פאבלו:לי,זה חשוב לי.
אבא:אתה רוצה לבוא לחווה לחיות עם אשתך ועם הילדים שלך,אבל זה לא אפשרי פבלו,אתה בחרת בחיים
שלך קח עליהם אחריות.אתה רוצה שאני אגיד לך מה אני חושב עליך?אני מתבייש בך.אני חושב שאתה רוצח.
פאבלו:סוף סוף אתה אומר את האמת..
אבא:זו אמת ששוברת את ליבי.תשאיר אותי פה לבד בבקשה ותלך.