סיפורו של וויל האנטינג

רקע: וויל נשלח לראיון עבודה בנאס"א, הוא יושב מול 2 אנשים מהשירות.
לפני רגע וויל שאל אחד מהם למה כדאי לו לעבוד בנאס"א ואחרי שזה השיב הוא פנה אל וויל בשאלה למה שהוא לא יעבוד בנאס"א?

וויל:
למה שלא אעבוד בנאס"א?
שאלה קשה.
אבל אני אנסה לענות.
נניח שמישהו שם צופן על השולחן שלי, משהו שאף אחד אחר לא הצליח לפענח.
אני מנסה, ומצליח לפצח אותו. אני מרוצה מעצמי, מילאתי את המשימה בהצלחה.
אבל אולי הצופן היה מיקום של צבא מורדים בצפון אפריקה או במזרח התיכון,
ונאס"א מפציץ את הכפר שבו מתחבאים המורדים.
1500 איש שלא הכרתי ושלא הייתה לי בעיה איתם, נהרגים.
הפוליטיקאים יגידו "תשלחו את המארינס לאבטח את השטח". כי הם לא שמים זין.
לא את הילדים שלהם הם שולחים לקרב.
כמו שאם הם התגייסו הם הלכו ל"משמר הלאומי".
זה יהיה איזה בחור מסכן מהדרום שיחטוף רסיס בתחת,
הוא חוזר הביתה מהמלחמה ורואה שהמפעל שהוא עבד בו, עבר לארץ שהוא חזר ממנה עכשיו,
והאיש שהכניס לו את הרסיס לתחת עובד שם עכשיו במקומו בשכר עוני של 15 סנט בלי הפסקת שירותים.
בינתיים, הוא מבין, שהסיבה היחידה שהוא היה שם מלכתחילה הייתה כדי שתקום שם ממשלה חדשה שתמכור לנו דלק במחיר יותר טוב.
כמובן שחברות הדלק ניצלו את הסכסוך כדי לעלות את מחירי הדלק בבית והעלו את הרווחים, ויצא להם יופי. אבל זה לא עוזר לחבר שלי כשגלון דלק עולה 2.50 דולר.
חברות הדלק לא ממהרות להביא משם דלק ואלי הם בכוונה שכרו קפטן אלכוהוליסט שאוהב לשתות מרטיני ולתמרן בין קרחונים. לא עובר הרבה זמן והמכלית שלו מתנגשת בקרחון, הנפט נשפך לים ומחסל את כל היצורים החיים באוקיאנוס הצפוני.
אז עכשיו החבר שלי מובטל, הוא לא יכול להרשות לעצמו לנהוג אז הוא הולך ברגל לראיונות עבודה, וזה קשה לו לאללה כי הרסיס בתחת עשה לו טחורים. ובינתיים הוא מת מרעב כי כל פעם שהוא מנסה לאכול הדבר היחיד שיש הוא פילה מהאוקיאנוס הצפוני מזוהם מדלק.
אז מה דעתי?
אני אחכה להצעה יותר טובה.
אחרת למה  שפשוט לא אירה בחבר שלי, אקח את העבודה שלו, אתן אותה לאויב שלו, אעלה את מחירי הדלק, אפציץ כפר, ארוג במכות גורים של כלבי-ים, אעשן חשיש ואצטרף ל"משמר הלאומי"?
בסוף אני עוד יכול להיות נשיא ארצות הברית.