אופטימיות היא שם המשחק
דיאלוג - פט וטיפני
פט התאשפז בבית חולים פסיכיאטרי אחרי תקרית אלימה עם המאהב של אשתו, עכשיו הוא השתחרר ונמצא בטיפול. פה הוא פוגש את טיפני שהיא גיסתו של החבר הכי טוב שלו, גם היא עם עבר מעורער אחרי שהתאלמנה
פט: את נראת נחמד.
טיפני: תודה
פט: אני לא מתחיל איתך.
טיפני: לא חשבתי שאתה.
פט: פשוט ראיתי שהשקעת, ואני רוצה לחזור לאשתי. אני עובד על זה. אני רוצה להחמיא לה.
אף פעם לא עשיתי את זה. אני עושה את זה עכשיו. כי יהיה לנו הכי טוב שהיה ביחד, לי ולנקי. אני רק מתרגל. אז איך טומי מת?
(שתיקה)
מה עם העבודה שלך?
טיפני: בדיוק פיטרו אותי, האמת.
פט: אה באמת? למה?, אני מתכוון אני מצטער, איך זה קרה?
טיפני: זה באמת משנה?
טיפני: איזה תרופות אתה לוקח?
פט: לא לוקח. הייתי לוקח ליטיום, סורוקוול ואביליפיי. אבל אני לא לוקח אותם יותר. הן מטשטשות אותי. הן גם גורמות לי להתנפח.
טיפני: כן, אני הייתי לוקחת זנקס ואפקסור. אבל אני מסכימה איתך, לא הייתי חדה, אז הפסקתי.
פט: לקחת פעם קלונופין? (תרופה חזקה*
טיפני: קלונופין? כן!
פט: נכון?
טיפני: אלוהים...
פט: זה כאלו,"מה? איזה יום היום?"
(טיפני: צוחקת)
פט: מה לגבי טרזודון?
טיפני: טרזודון?
פט: זה גומר אותך, אתה גמור.
טיפני: אני בטוחה.
טיפני: אני עייפה. אתה מלווה אותי הביתה או מה?
פט: יש לך כישורים חברתיים נוראיים, יש לך בעיה.
טיפני: לי יש בעיה? אתה אומר יותר דברים שלא אומרים מדברים שאומרים. אתה מפחיד אנשים.
פט: אני אומר את האמת. אבל את אכזרית.
טיפני: מה אני לא אומרת את האמת?
טיפני: תקשיב לא יצאתי לדייטים מאז שהתחתנתי אז אני לא ממש זוכרת איך זה עובד.
פט: איך מה עובד?
טיפני: ראיתי איך הסתכלת עלי, פט. אתה הרגשת את זה. אני הרגשתי את זה. אל תשקר. אנחנו לא שקרנים כמוהם. אני גרה ביחידה נפרדת מההורים שלי, אז אין סיכוי שהם יפתיעו אותנו באמצע. אני שונאת את זה שלבשת חולצת פוטבול לארוחת ערב כי אני שונאת פוטבול, אבל אתה יכול לזיין אותי אם תכבה את האורות, סבבה?
פט: בת כמה את?
טיפני: מספיק מבוגרת כדי לגמור נישואין בלי להתאשפז בבית חולים פסיכיאטרי.
פט: תראי אני מאוד נהניתי הערב. ואני חושב שאת מאוד יפה. אבל אני נשוי, בסדר?
טיפני: אתה נשוי?... גם אני.
פט: לא זה מבלבל. הוא מת.
(היא מחבקת אותו)
פט: רגע, מה....? מה קורה פה?
(היא בוכה תוך כדי החיבוק)
פט: היי.. היי.. (מחבק אותה ומנסה להרגיע אותה, ואז היא נפרדת ממנו מעט הם מסתכלים אחד על השני והיא נותנת לו סטירה)
פט: אני נשוי.
טיפני: גם אני.
פט: בעלך מת.
טיפני: איפה אשתך?
פט: את משוגעת!
טיפני: זו לא אני שהרגע השתחררה מבית החולים בבולטימור.
פט: ואני לא זונה!
אני מצטער, אני מצטער, אני מצטער.
טיפני: אני הייתי זונה, אבל אני כבר לא! תמיד יהיה חלק בי שהוא מלוכלך אבל אני אוהבת את זה! יחד עם כל שאר החלקים שבי. אתה יכול להגיד את זה על עצמך, מזדיין?! אתה יודע לסלוח? אתה מסוגל? (הולכת)