טד: היי. 

ג’ואנה: היי. 

טד: מה שלומך? 

ג’ואנה: אתה נראה נהדר. 

טד: איך ה...? 

ג'ואנה: מה? 

טד: סליחה. 

ג’ואנה: לא, רק רציתי לשאול איך בעבודה. 

טד: בסדר. סמנכ"ל של כלום. לא, באמת, הכול מצויין. 

ג'ואנה: מה שלום בילי? 

טד: שלומו נפלא. הייתה לו תאונה קטנה במגרש המשחקים לפני כמה שבועות. הוא נחתך. זה היה מפחיד. רצתי איתו לבית החולים. יש לו צלקת קטנטנה, אבל הוא יהיה בסדר. דאגתי שזה באשמתי... 

ג’ואנה: אתה לא צריך. אפילו לא רואים אותה מרחוק. אני יושבת לפעמים בבית הקפה מול בית הספר שלו, וצופה בו. הוא כל-כך גדל. 

טד: את צופה בו מבית הקפה? 

ג'ואנה: אני נמצאת בניו-יורק מזה כבר חודשיים 

טד: לא ידעתי את זה. 

ג'ואנה: בכל מקרה... לכן רציתי לדבר איתך היום. בפעם האחרונה שראית אותי הייתי במצב די... 

טד: רעוע? 

ג’ואנה: במצב רע מאוד. 

טד: כן, בהחלט. בהחלט. טוב, את נראית מקסים עכשיו. (נראה שג'ואנה רצתה להגיד משהו) מה? 

ג'ואנה: יש לי נאום שלם.. 

טד: בבקשה. 

ג'ואנה: כל חיי, הרגשתי כמו... האישה של מישהו, אמא של מישהו, או הבת של מישהו. גם כשאנחנו היינו יחד מעולם לא ידעתי מי אני. ולכן הייתי חייבת לעזוב. בקליפורניה, אני חושבת שמצאתי את עצמי. מצאתי עבודה. מצאתי מטפלת, אחת ממש טובה. ואני מרגישה יותר טוב בנוגע לעצמי יותר מאשר אי פעם. למדתי המון על עצמי. 

טד: כמו מה?
לא, באמת הייתי רוצה לדעת מה למדת. 

ג'ואנה: למדתי שאני אוהבת את הילד הקטן שלי. ושאני מסוגלת לטפל בו.

טד: מה זאת אומרת? 

ג'ואנה: אני רוצה את הבן שלי. 

טד: את לא תקבלי אותו. 

ג'ואנה: אל תתחיל להתגונן. אל תיהיה כזה. 

טד: אני לא מתגונן. מי עזב את הבית לפני 15 חודשים? 

ג'ואנה: לא אכפת לי. 

טד: ג'ו... 

ג'ואנה: אני עדיין אמא שלו 

טד: ממרחק של 5000 קילומטרים. בגלל ששלחת לו כמה גלויות את חושבת שיש לך את הזכות לחזור? 

ג'ואנה: מעולם לא הפסקתי לרצות אותו. 

טד: למה את בטוחה שהוא רוצה אותך. 

ג'ואנה: למה אתה בטוח שהוא לא. 

טד: טוב, אנחנו פשוט נמשיך להתווכח כמו ב-8 השנים האחרונות. ממש כמו פעם...

 ג'ואנה: אתה לא יכול למנוע ממני 

טד: אל תגידי לי מה אני יכול או לא יכול לעשות! 

ג'ואנה: אל תדברי אליי כך. 

טד: ציפיתי שזה יקרה. פשוט תעשי את מה שאת צריכה לעשות ואני אעשה את מה שאני צריך לעשות. 

ג'ואנה: אני מצטערת על זה 

טד: תעשי מה שאת צריכה.