מתוך ארין ברוקוביץ
דיאלוג ארין וג'ורג'

ארין חוזרת מאוחר הביתה מהעבודה, הבית מבולגן.
ג'ורג' מחכה בחדר עם תיק ארוז וקופסת תכשיטים ביד.

ארין: מה לעזאזל ג'ורג' נפלה פצצה? נתת לילדים להשתולל?
(מבחינה בתיק, ובקופסה) מה זה?

ג'ורג': ראיתי אותם בקניון יום אחד.. אמרתי "בואנה, הם יראו טוב על האוזניים היפות שלה."
אז קניתי אותם ואמרתי לעצמי, "בפעם הבאה שארין תעשה משהו נחמד, או תגיד משהו נחמד אפתיע אותה".
יודעת לפני כמה זמן זה היה? חצי שנה.

ארין: אני מצטערת, אני פשוט...

ג'ורג': אז מה שאני חושב זה... ארין מה שאני חושב זה שאת צריכה למצוא עבודה אחרת או בחור אחר.
זאת אומרת, אני בטוח שיש אי שם הרבה גברים שלא יפריע להם להיות העוזרת ולא לקבל כלום בתמורה. אבל אני בטח לא אחד מהם.

ארין: אני לא יכולה פשוט לעזוב את העבודה שלי ג'ורג'.

ג'ורג': את כן יכולה. את יכולה פשוט להתפטר, אנשים עושים את זה כל הזמן.

ארין: איך אתה יכול לבקש ממני לעשות את זה? העבודה הזו.. בפעם הראשונה בחיי, יש אנשים שמכבדים אותי.
בהינקלי, כשאני נכנסת לחדר אנשים משתתקים כדי לשמוע מה יש לי להגיד.
זה אף פעם לא קרה לי, בחיים.
בבקשה, אל תבקש ממני לוותר על זה.

ג'ורג': מה עם הוויתרים של הילדים שלך?

ארין: אני עושה יותר בשביל הילדים משעשיתי כשגרתי עם ההורים.
יום אחד הם יבינו את זה.

ג'ורג': ומה איתי?

ארין: מה איתך?

אתה חושב, שמישהו מהגברים שנתנו לי את הילדים האלה שאל אותי מה אני רוצה לפני שהוא הלך?
כל מה שאי פעם עשיתי היה לכופף את החיים שלי בהתאם למה שגברים החליטו שהם צריכים.
אבל לא עכשיו, אני מצטערת. לא עושה את זה.

ג'ורג': טוב, ארין אני לא אחד מהם אז..
כאילו מה עוד אני אמור לעשות כדי להוכיח לך את זה?

ארין: תשאר.

ג'ורג': בשביל מה, אה? זאת אומרת, קיבלת העלאה.
את יכולה לאפשר מעון יום, את לא צריכה אותי.