חוץ. חוף ים.

שון יושב לבד, מתעסק עם זכוכית ים. אלכס מוצאת אותו יושב לבד.

אלכס: למה אתה משתכר פה לבד, שון?

שון: אני מתחבא. לכי מפה.

אלכס: אתה יכול לעמוד?

שון: אני בסדר. אבל אני אהיה בבעיה כשהקוק ירד.

אלכס: טוב, תן לי את המפתחות שלך. (שון לא מגיב) תן לי את המפתחות, אני אקח אותך הביתה.

שון: אני לא אמא שלי.

אלכס: אז תפסיק להתנהג כמו אמא שלך!

שון מסתכל על הזכוכית ים.

שון: את יודעת למה יש בחוף הזה כל כך הרבה זכוכיות ים? פעם הייתה פה מזבלה. מזמן. עם הזמן, הים הופך זבל לאוצרות.

פאוזה. אלכס מתיישבת.

שון: למה את לא אוהבת אותי יותר?

אלכס: שכרת עורך דין ושכנעת שופטת לקחת ממני את הילדה שלי.

שון: לא, לפני זה. הִפסקת לאהוב אותי מזמן. (פאוזה) למה?

אלכס: אני מחבבת אותך מספיק כדי לקחת אותך הביתה כשאתה שיכור.

שון: למה?

אלכס: כי אתה אבא של מאדי.

שון: זאת הסיבה היחידה? (פאוזה) פעם זה היה כיף. היה לנו כיף ביחד. היינו באים לכאן וצוחקים. מזדיינים.. עכשיו זה רק... "אתה חתיכת חרא, שון".

אלכס: לא יכול להיות כיף כל הזמן. מאדי היא אחריות גדולה מאוד.

פאוזה.

שון: אני זכוכית ים. לא זבל. רק תני לי זמן. אני לא...

אלכס: טוב, בוא נעוף מפה, בוא.

אלכס מקימה את שון ומובילה אותו החוצה. יוצאים.