לואי
הסדרה : לואי
(עונה שניה פרק שש)
פמלה: לפני שבוע לקחתי את הבן שלי לדיסנילנד. הוא פחד לעלות על הרכבת הרים, זה היה כל כך מבאס... אני מה זה התלהבתי! אני אוהבת מתקנים, אבל הוא בכה כמו נקבה בכל פעם שרציתי שיעלה עליהם!
לואי: אוי איזה מסכן...
פמלה: מה מסכן?! הוא בן שמונה, הוא לא יכול לפחד מהשיט הזה!
לואי: בסדר, אם הוא מפחד - הוא מפחד.
פמלה: ממש לא. הוא לא יכול לחיות את החיים כשהוא מפחד מכל דבר!
לואי: כן, אבל זה נורמלי לפחד רכבת הרים. אני מבין את זה, כי אני שונא מתקנים.
פמלה: אתה מפחד?
לואי: אני חושב שהייתה רק פעם אחת שהעזתי לעלות לגלגל הענק וצרחתי כמו ילדה קטנה שמצאה עכביש בטוטה שלה.
פמלה: (מתפוצצת מצחוק) אחי! מה זה, אתה בשוונג! (לואי מנסה לשים עליה יד, היא
מורידה לו אותה. הוא מנסה שוב, והיא שוב מורידה לו את היד) לא.
לואי: פמלה...
פמלה: מה?
לואי: פמלה...! נו די מה יש לך?
פמלה: נו בחייך, אנחנו לא יכולים רק לעשות צחוקים? למה אתה חייב כל הזמן לקחת
הכול לכיוון הזה. תראה את הפרצוף שלך!
לואי: תראי, שנינו יודעים... (מה אני מרגיש כלפייך)
פמלה: תפסיק, לא בבקשה!
לואי: למה?
פמלה: בגלל שאני נהנית מהידידות שלנו, ואתה עומד לסיים אותה.
לואי: למה את אומרת את זה?
פמלה: כי אתה כל הזמן לוחץ עלי, גבר! אתה גם כל כך תתבאס שתרצה להפסיק
להסתובב איתי.
לואי: את מפחדת שאני לא ארצה להסתובב איתך? תראי אני יודע שאת לא מרגישה אותו דבר כלפי. (באמת שאני מבין את זה, אני לא טיפש) האמת שאני בסדר עם איך שהמצב ביננו כרגע. שאני במצב תמידי של זיקפה. האמת היא שזה שאנחנו יושבים ככה אחד ליד השני זה יותר טוב מכל אהבה או סקס שהיה לי בחיים.
פמלה: טוב עכשיו אתה מדכא אותי.
לואי: לא... אני רק אומר שאני רוצה להיות ידיד שלך. וזה בסדר מבחינתי שאין שום
דבר מעבר. אבל אני יכול רק... אני יכול להגיד לך רק פעם אחת איך אני מרגיש?
פמלה: אתה רוצה להגיד לי?
לואי: כן. ואז נוכל להיות ידידים, וזהו! . אם רק תתני לי לשחרר את זה פעם אחת,
פמלה: לך על זה...
לואי: פמלה, אני מאוהב בך כמו מפגר.
פמלה: אוי אלוהים...
לואי: כן כן. זה עד כדי כך גרוע. את כל כך יפה בעיני...
פמלה: (היא מכסה את פניה בידיים) אוי, לא... אוף...
לואי: תשתקי! תני לי להגיד לך, תני לי! כל פעם שאני מביט בפנים שלך או אפילו נזכר בהן, זה הורס אותי. ואיך שאת איתי ככה... את פשוט כיפית! ואת לגמרי מחרבנת עלי, את כאילו משלשלת, ואת אמיתית. אני משוגע
עליך. פמלה, אני לא רוצה להיות עם אף אחת אחרת.
פמלה: לואי...
לואי: אני לא! באמת שאני לא. אני לא חושב יותר על ״נשים״ אני חושב עליך. לילה אחד היה לי חלום שאת ואני יושבים ברכבת ואת החזקת לי את היד. זה כל החלום! את החזקת לי את היד, ואני הרגשתי אותך מחזיקה את היד שלי. פתאום התעוררתי, ונבהלתי שזה לא אמיתי. אני חולה מרוב אהבה עליך! זה כמו מצב רפואי, זה כמו איידס! אני מרגיש שיש לי איידס, ושאני אמות אם לא אוכל להיות איתך. והרי אני לא אוכל להיות איתך, אז אני אמות. וזה בסדר! לא איכפת לי! כי תכלית הקיום שלי היא להכיר אותך. עצם הרעיון שגם את תרצי אותי, זה כמעט חמדנות... טוב, אני ממש גרוע בזה...
פמלה: לא, אתה לא.
לואי: אני לא?
פמלה: לא. זה יפה מאוד. זה מקסים, זה... טוב.
לואי: יש איזשהו כוכב... ביקום מקביל.. שבו תרגישי משהו... אפילו איזה רסיס של חלקיק מהתחושות האלה כלפי? לא, אה?
פמלה: אני...
לואי: לא...?
פמלה: לא... אבל זה היה מקסים. זה נתן לי תחושה ממש טובה.
לואי: טוב, טוב מעולה.
פמלה: זה היה ממש...
לואי: אבל שום דבר לא מהצד שלך, אה? אפילו לא...
פמלה: לא.
לואי: לא שום דבר...?
פמלה: סליחה. אבל זה היה יפה.
לואי: אוקי. (שתיקה) אוקי...
פמלה: אז... בוא פשוט נמשיך לחיות... במבוכה גדולה אחד עם השני...!
לואי: מעולה!
פמלה: אני צריכה ללכת לזה.. . אתה רוצה משהו לשתות? רוצה להתקלח? אתה רעב?
לואי: נראה לי שאני פשוט... פשוט אלך הביתה.
פמלה: אוקי.
לואי: (מושיט לה את היד ללחיצה) נתראה!
פמלה: (בתחילה לא מבינה) אה! אה, כן... (לוחצת לו את היד) נתראה! (פאוזה)
בשמחות! טוב, אז היה ממש...
לואי: כן. (לואי יוצא. פאוזה ארוכה. כעבור כמה רגעים צועק מבעד לדלת) פמלה?
פמלה: כן?
לואי: את שאלת אותי עכשיו אם אני רוצה להתקלח?
פמלה: כן.
לואי: התכוונת איתך?
פמלה: נכון.
לואי: רצית להתקלח איתי?!
פמלה: זה היה דחף רגעי, אז...
לואי: ברצינות רצית להתקלח איתי?
פמלה: כן, לשנייה. וכבר לא, ולעולם לא שוב! ואיחחחח ולהתראות! ואלוהים, איך
שפספסת את זה, ולהתראות!
לואי: (מבחוץ. צועק) אהההה!!!