107. פנים. דירת שירי. לילה
נמרוד נכנס הביתה וניגש אל הארון, הוא מוציא משם תיק ומתחיל לארוז לתוכו דברים. שירי מביטה בו ברוך.

שירי:
איזה כיף לראות אותך אחרי כל היום המחורבן הזה.
נמרוד:
ראית את המחברת הכחולה שלי? (מבחין בשירי) מה יש לך?
שירי:
התגעגעתי אלייך.
היא פורשת אליו ידיים, הוא מחבק אותה בקרירות.
נמרוד:
קרה משהו?
שירי:
התפטרתי.
נמרוד:
מה? למה?!
שירי:
כי אני רוצה לבוא אתך.
נמרוד:
(תשוש) אוי אלוהים... אני נוסע לעבוד, שירי. אני לא צריך הסחות דעת.
שירי (נעלבת):
אני "הסחת דעת"?
נמרוד:
איך את עושה דבר כזה בלי לדבר איתי קודם? מה זה
"התפטרתי", מה זה "אני באה אתך", את לא לבד פה.
שירי:
אמרנו שאולי..
נמרוד:
אולי, אמרנו שאולי.
שירי:
בובה, אני מבטיחה שאני לא אפריע לך. אני יכולה למצוא שם עבודה...
נמרוד:
די בובה... בארץ את לא מוצאת את עצמך, אז בפריז?
שירי:
אני בדיוק איפה שאני רוצה להיות, לידך. אל תיקח לי את זה.
נמרוד:
"אל תיקח לי את זה" באמת?! תגידי, את רואה אותי בכלל? יש לך מושג איזה לחץ יש עליי?
שירי:
אני יודעת, בובה...
נמרוד:
לא, את לא יודעת. התפקיד הזה הוא הזדמנות של פעם בחיים.
אני קורע את התחת בחזרות, יש לי הרים של טקסטים ללמוד, לא ישנתי כבר שבועיים. ואת מתפטרת ומפילה את זה עליי? תודה רבה לך, שירי.
זה בדיוק מה שהייתי צריך עכשיו.
שירי:
אני אוהבת אותך, בובה. אני רוצה להיות שם בשבילך.
נמרוד:
טוב, אני... אין לי כוח לזה עכשיו...
שירי:
אני יודעת כמה זה חשוב לך. ואני רוצה להיות אתך, אני רוצה לטפל בך.
 ויהיה לנו טוב שם, אני מבטיחה...
נמרוד (מתפרץ):
די!!! את לא באה איתי. את לא מבינה?! אני לא רוצה שתבואי איתי!
(שירי דומעת, נמרוד מתרכך.)
תסמכי עליי, הפאוזה הזאת תעשה לנו רק טוב. שנינו צריכים אותה.
שירי:
אני לא צריכה אותה.
נמרוד:
בטח שכן. את רק לא מבינה את זה עדיין (ברוך) כי את טיפשותית קטנה שלי, נכון?
שירי:
מה אני אעשה פה בלעדייך? אתה כל מה שיש לי בחיים
המחורבנים האלה...
נמרוד:
זה רק לשלושה חודשים. אני אסיים את הצילומים, אני אחזור ואז נראה...
שירי:
מה "נראה"? (נמרוד שותק) אתה עוזב אותי?
נמרוד שותק, שירי מבועתת.
שירי:
זה בגלל ניקולטה, נכון? אתה מזיין אותה.
נמרוד:
(תשוש) עוד פעם, לא טחנו את זה מספיק? ניקולטה היא הפרטנרית שלי, זה הכל.
שירי:
אז למה אתה עוזב אותי..?
נמרוד:
אני מבקש ממך, אל תעשי לי את זה.
שירי (מבוהלת):
סליחה, אני... הייתי אגואיסטית. אני מצטערת, אני אחזור לעבודה ואחכה לך כאן. אני יעשה מה שתרצה רק אל תעזוב אותי...
נמרוד:
שירי, זה... אני אוהב אותך. אבל זה כבר מזמן לא עובד. ועם כל הכאב, אני מאמין שזה יעשה לך רק טוב.
שירי:
אני לא רוצה שיהיה לי טוב, אני רוצה להיות אתך.
נמרוד:
טוב, אני... אני ממש גמור. (פונה ללכת)
שירי (מתחננת):
אל תלך. בבקשה, אל תלך... (נצמדת אליו) בוא תזיין אותי
...בוא נזדיין ונשכח מזה.
נמרוד:
די, את מביכה את עצמך.
שירי:
לך תזדיין. אל תלך...
נמרוד:
לילה טוב, בובה. אני... אני מצטער.

נמרוד משתחרר מאחיזתה של שירי ועוזב את הדירה. שירי מבוהלת קורסת על הרצפה בבכי.