מהומה רבה על לא דבר – ביאטריצ'ה ובנדיק (תרגום – דורי פרנס

בנדיק:
גברת באטריצ'ה, את בכית כל הזמן הזה?
באטריצ'ה:  
כן, ואמשיך לבכות עוד קצת זמן.
בנדיק:
לא הייתי רוצה בזה.
באטריצ'ה:
אתה לא צריך. אני עושה את זה ממילא.
בנדיק:
בטוח שעשו לבת-דודך המקסימה עוול.
באטריצ'ה:  
הה, כמה שאני אגמול לאיש שיעשה לה צדק!
בנדיק:
יש איזו דרך להראות ידידות כזאת?
באטריצ'ה:  
דרך מאד סלולה, רק אין ידיד כזה.
בנדיק:
גבר יכול לעשות זאת?
באטריצ'ה:  
זה תפקיד של גבר, אבל לא שלך.
בנדיק:
אני לא אוהב כלום בעולם כמו אותך. זה לא מוזר?
באטריצ'ה:  
מוזר כמו אני לא יודעת מה. יכולתי באותה מידה לומר שאני לא אוהבת כלום כמו אותך.
אבל אל תאמין לי - ובכל זאת אני לא משקרת. אני לא מודה בכלום, גם לא מכחישה כלום. חבל לי על בת-הדוד שלי.
בנדיק:
נשבע בחיי, באטריצ'ה, את אוהבת אותי.
באטריצ'ה: אל תישבע לשווא ושמור על חייך.
בנדיק:  אני אשבע שוב ושוב בחיי שאת אוהבת אותי, ושישמור על חייו מי  שיגיד שאני לא אוהב אותך.
באטריצ'ה:  
ולא תשוב מן השבועה?
בנדיק:
שום משב בשום מצב לא ישיב אותי עכשיו. אני טוען שאני אוהב אותך.
באטריצ'ה:
אם ככה, אז - שאלוהים יסלח לי.
בנדיק:
על איזה פשע, באטריצ'ה-מותק?
באטריצ'ה:  
תפסת אותי ברגע של מזל, בדיוק התכוונתי לטעון שאני אוהבת אותך.
בנדיק:
אז תטעני, מכל לבך.
באטריצ'ה:  
אני אוהבת אותך בלב כל כך טעון שלא נשאר בו שום מקום לטענות.
בנדיק:
בואי, בקשי ממני לעשות כל דבר בשבילך.
באטריצ'ה:  
הרוג את קלאודיו.
בנדיק:
הה, בשום אופן בעד כל העולם.
באטריצ'ה:  
אתה הורג אותי בַּסירוב. שלום.
בנדיק:
חכי, באטריצ'ה מתוקה.
באטריצ'ה:
כבר הלכתי, גם אם אני עוד כאן. אין בך שום אהבה. לא, בבקשה, תן לי   ללכת.
בנדיק:
באטריצ'ה -
באטריצ'ה:  
נשבעת לך, אני הולכת.
בנדיק:  
קודם נהיה ידידים.
באטריצ'ה:
יש לך יותר אומץ להיות ידיד שלי מאשר ללחום באויב שלי.
בנדיק:
קלאודיו הוא אויב שלך?
באטריצ'ה:
הוא לא הוכיח שהוא מנווול-על? שהשמיץ, הכפיש, טינף את הכבוד של דם מדמי? אח, אילו רק הייתי גבר! מה, לָקַחַת אותה ביד עד שהם אמורים לשלב יד ביד, ואז לתקוף בפומבי, להשמיץ בלי בושה, ללכלך בלי מעצור - הו אלוהים, אילו רק הייתי גבר! הייתי תולשת ואוכלת לו את הלב בלב העיר!
בנדיק:  
תקשיבי לי, באטריצ'ה -
באטריצ'ה:
מדברת עם גבר בחלון! יופי של ספור!
בנדיק:
לא, אבל, באטריצ'ה -
באטריצ'ה:  
"הרו המתוקה! טינפו אותה, ביזו אותה, הרסו אותה.
בנדיק:  
בֵּאַט -
באטריצ'ה:  
נסיכים, רוזנים, אנשים על רמה! עורכי-דוֹן מְעוְותי-דין, עם ניסוחים נסיכיים, בְּרמה של רמאים! ממתק רוזְנוּת בטעם זנות! אדון ממש מעדן! אח אילו הייתי גבר - רק בשבילו! אבל הגבריות דולדלה לחנחונים, הגבוּרה לגינונים, והגברים נהיו רק לשון, ואיזה לשון! רק חידודי לשון! מתיפייפי- נפש! היום גיבור-הרקולס הוא רק מי שאומר שקר ונשבע עליו. תפילות לא יהפכו אותי לגבר, אז ארד כאשה מרוב צער אל קבר.  
בנדיק:
חכי, באטריצ'ה, נשבע ביד הזאת, אני אוהב אותך.
באטריצ'ה:
עשה איתה בשם האהבה משהו יותר שווה מלהישבע.  
בנדיק:
את חושבת בלב ונפש שהרוזן קלאודיו עשה עוול להרו?
באטריצ'ה:
כן, בטוח כמו שיש לי מחשבה או נפש.
בנדיק:  
מספיק, אני גוייסתי. אזמין אותו ללחום גבר מול גבר. אני אנשק את ידך, וכך אני עוזב אותך.
נשבע ביד הזאת, קלאודיו ישלם ביוקר. מה שתשמעי עלי - ככה תחשבי עלי. אני צריך לומר שהיא מתה, אז שלום.