איריס

איריס, באמצע שנות העשרים לחייה חולה בסרטן, לא סיפרה על המחלה לאף אחד. רק הפסיכולוג יודע על המחלה ומה שהיא מרגישה באמת, וכמובן הוא לא יכול לספר. אך היא מרגישה ממנו שלדעתו היא לא עושה את הדבר הנכון בכך.


יש לך אולי מטען לפלאפון כזה? שיט שכחתי להטעין שיט, אולי יש פה טלפון שאני יכולה לדבר ממנו? נגמרה לי הבטרייה באמצע המשפט... פשוט דיברתי עכשיו עם תומר, החבר הקודם שלי, סיפרתי לו אתמול שאני.. שאני חולה ועכשיו הוא התקשר והוא כל כך עצבן אותי..... נפרדנו לפני שנה, והוא עדיין הבנאדם הכי קרוב אליי, נפגשנו-הוא הקשיב, ככה זה תומר ועכשיו..
הוא התקשר ואמר שתמר חברה שלו אמרה שאני חייבת ללכת לדוד שלה, הוא אונקולוג ואיש מקסים. ביקשתי ממנו לא לספר. לא סיפרתי להורים שלי, לחברות שלי לא סיפרתי.
הוא מספר לתמר. מה זה קשור שהיא תהייה אישתו? לא מספיק שיש לי את המחלה על הראש אז הדוד של הגברת הראשונה הוא זה שיציל אותי, כן, ממש, זין!
אני אמות לפני שאני אלך לדוד של תמר!
והוא לא.. הוא לא אהב אותה בכלל והיא לא ויתרה עד שהיא סגרה עליו-כמו כלב שמשתין כדי לסמן את הטריטוריה שלו, השתינה את הדוד שלה על המחלה שלי כדי לסמן שגם פה זאת הטריטוריה שלה והאפס הזה נותן לה.
אבל תומר הוא בדיוק הוא בדיוק הבנאדם לספר לו דברים כאלה, הוא אתך, יעשה בשבילך הכול, הוא חי אותך עד הסוף.
אבל אין תומר, אין יותר תומר. איך זה שמישהו שהיה כל כך קרוב נהייה כל כך רחוק?
אני.. אני לא מבינה לאן זה נעלם. אתה אוהב מישהו, הוא מעסיק את המחשבות שלך 24 שעות..
אתה.. אתה נושם אותו, שוכב איתו.. איפה כל האנרגיה הזאת?
אני כל מי שאהבתי אני יאהב קצת תמיד. אתה יכול להביא לי את הטלפון בבקשה?