סרט:  אלגנטיות של קיפוד
בימוי ותסריט: מונה אשאש
תקציר:פלומה, ילדה בת 11, אאוטסיידרית. מתכננת לשים קץ לחייה ביום הולדתה ה-12. מצלמת ומתעדת את חייה במשך 165 ימים. עד אז היא עסוקה בתיעוד תמידי ולעג לכל הנעשה סביבה - חייה הבורגניים של משפחתה העשירה בפריז, אביה השר, אמה המכורה לטיפול פסיכולוגי ואחותה הסטודנטית הטיפשה.
רק עם רנה, שוערת הבניין החבויה בעולמה, מצליחה פלומה למצוא שפה משותפת אך הקשר שיניהן נגמר במוות טרגי ומפתיע של רנה.
מונולוג הנמשך לאורך כל הסרט.
הוסיפה למאגר: יסמין דוד

פלומה:
שמי פלומה. אני בת 11. אני גרה ברחוב אז'ן מנואל 2, בדירה של עשירים. הוריי עשירים, המשפחה שלי עשירה ולכן אני ואחותי עשירות, בעיקרון.
אבל למרות זאת, על אף המזל הזה והעושר הזה, זה זמן רב אני יודעת שהיעד הסופי שלי הוא האקווריום. עולם שבו המבוגרים נתקלים בזגוגית, כמו זבובים.
אבל דבר אחד בטוח. לאקווריום.. אני לא הולכת.
חשבתי היטב והחלטתי. בסוף שנת הלימודים הזו, ביום הולדתי ה-12, ב-16 ביוני הקרוב, בעוד 165 יום, אני אתאבד.
אבל ההחלטה שלי להתאבד אין פירושה שאתן לעצמי להירקב סתם כך. מה שחשוב אינו העובדה שמתים אלא איך מתים. אלא מה עושים בדיוק ברגע הזה.
בטניגוצ'י, הגיבורים מתים כשהם מעפילים על האוורסט. והאוורסט הפרטי שלי הוא לעשות סרט. סרט שמראה מדוע החיים אבסורדיים. חיי האחרים וחיי שלי.
אם לשום דבר אין משמעות, אז שלפחות השכל יתמודד עם זה.
(מציגה את אמה) סולאנז' ז'וס, אם מן המעמד הגבוה המקיימת זה עשור קשר הדוק עם הפסיכואנליזה, עם נוגדי חרדה, נוגדי דיכאון ושמפניה. היא מודעת במעורפל לפוטנציאל הקישוטי של הצמחים שלה, אבל מתעקשת לדבר אליהם כאל אנשים.
לבלות את חייך כמו דג באקווריום... ולגמור בשק פלסטיק.
(מציגה את אחותה) קולומב ז'וס, אב-טיפוס של תיאוריית הדג באקווריום.נערה רדופת אובססיה להיות פחות נירוטית מאמה ומבריקה יותר מאביה. מבחינתה, החיים הם קרב מתמשך שבו מנצחים על-ידי השמדת האחר.
(מציגה את אביה) פול ז'וס, שר העומד להיות קורבן לחילופי גברי בממשלה. איש עסוק, טרוד ומבריק.
מרוכז יותר בקריירה שלו מאשר במשפחתו, אך בעל כוונות טובות,למרות נטייתו להשלים בקלות עם גורלו.
יום שלישי, 5 ביוני. אט אט אני מתקרבת ל-16 ביוני.
כשמחליטים למות מרגישים שזה חייב לקרות. זו תחושה ערמומית, כמו גלישה עדינה אל המנוחה.
למבוגרים יש בעיה להתמודד עם המוות, אף שאין דבר רגיל ושגרתי יותר מהמוות.
אסור להסתכן עם החלטה שעלולה להיות לא מובנת. אנשים מסוימים יכולים לסכל את התוכניות היקרות לכם ביותר.
האם אפשר לקרוא את גורלי על פי פניי?
אני רוצה למות. כי אני מאמינה בזה.
אבל האם ישנה אפשרות להפוך למשהו שאתה עדיין לא? האם אני יכולה לעשות משהו עם חיי מעבר
למה שיועד לי?
יש אנשים שקופצים אל מותם. לפי דעתי זה מגוחך. אני שונאת שכואב לי.

אחרי הכל, אני רוצה למות כדי להפסיק את הסבל.
אז זהו זה. לפתע הכל פוסק.
זו המשמעות של המוות? אתה לא רואה את אהוביך, ולא רואה את אלה שאוהבים אותך?
אם זה באמת המוות, הוא טרגי ממש כפי שאנשים אומרים.
העובדה שמתים איננה חשובה. חשוב מה אתה עושה כשאתה מת.