סדרה:  תאג"ד
יוצר: ציון רובין
רקע: לאחר אירוע רב נפגעים בו ליה לא מצליחה לעלות על פציעה של ילדה בת 16 שלאחר מכן מתה מפצעיה הרבים, ליה מרגישה אשמה.
כשהחובשים חוזרים לבסיס ליה הולכת לאלכוהול רפואי ושותה עד אור הבוקר ומשתכרת בבסיס.
בבוקר היא מעירה את חבריה ברעש וצעקות כשהיא שיכורה והרס"ר תופס אותה ומעלה אותה למשפט אצל המג"ד.
ליה במשפט כרגע אצל המגד יחד עם הרס"ר לאחר שהתפקחה.
הוסיפה למאגר: נופר יפרח

ליה:
מודה באשמה.
זה מטורף כאילו איך יש פה לילות שלמים שאני יושבת לבד ואין לי אף אחד לדבר איתו חוץ ממני, ובכל זאת, איכשהו זה כמעט אף פעם לא קורה.
כאילו 20 שנה שאני חיה עם עצמי ותמיד הייתי אגואיסטית, באמת ,כאילו כל דבר שעשיתי תמיד נולד מתוך שאלה אחת - איך זה עוזר לי?
הייתי חברה חרא ותלמידה חרא... ילדה חרא.
כשאמרתי לאמא שלי שאני רוצה ללכת לקורס חובשים אז היא צחקה לי בפרצוף ואמרה לי :על החיים שלך את לא מסוגלת לקחת אחריות אז על חיים של אנשים אחרים? ואני לא יודעת למה אבל דווקא על זה ממש התעקשתי...
הבעיה בקורס חובשים זה שזה מכין אותך לטפל באנשים, אבל זה לא מכין אותך
לדם ולצעקות ,לריח של בשר שרוף, כאילו שניה אחת אני יכולה להיות בהיי פסיכי כי הצלחתי להציל חיים של חייל ואז ,שניה אחרי אני מסתכלת בעיניים של ילדה בת 16 שאני יודעת שכל מה שעשיתי לא היה מספיק כדי לעזור לה, ואני מאבדת אותה .
והחיים הם ממשיכים כרגיל, אבל לא באמת, לא בשבילי.
אני יודעת שעשיתי טעות כשהשתכרתי ו...,אני פשוט לא יכולתי להצליח לברוח מכל מה שקרה באירוע הזה ו... הייתי חייבת שמשהו יעזור לי ...ואני יודעת שאתה הולך לשלוח אותי לכלא ל 21 יום וזה בסדר,
זה באמת זה מגיע לי, אבל אחרי זה אני רוצה לחזור לתפקיד שלי , אני רוצה לחזור להיות חובשת.