סרט:  7 דקות בגן עדן
במאי: עמרי גבעון
תסריטאי: עמרי גבעון
רקע: גליה מספר לבועז על יום הפיגוע ועל אורן חבר שלה שנהרג בפיגוע.

גליה:
אני לא זוכרת הרבה מאותו יום, לפעמים אני מתאמצת לשחזר
את הבוקר הזה, או את הלילה לפני וכל מה שיש לי זה חתיכות
של זמן. אבל אני זוכרת שאיחרתי לאוטובוס, בד"כ כלל הייתי לוקחת
את האוטובוס של 8 וחצי. באותו יום עליתי על זה של רבע לתשע...
אורן היה לוקח את זה של 9 וחצי, אבל באותו בוקר הוא עלה איתי.
אני זוכרת שישבנו ליד הדלת האחורית. לידנו עמד חייל.
אני זוכרת אישה מבוגרת. עם הרבה שקיות של קניות. אורן הציע לה
לשבת, היא התעקשה לעמוד.
אני זוכרת שהפנים שלי התמלאו בדם והפה שלי היה מלא באיזה נוזל.
אני לא יודעת מה זה היה. לא הצלחתי להזיז את הידיים.
הרגשתי שהם נוזלות, כמו מסטיק. אמרו לי שאורן דווקא נראה בסדר...
אתה יודע מה זה פגיעות הדף? החלקים
הפנימיים שלך נפגעים ומבחוץ הכול נראה בסדר.
אורן היה בנאדם סגור, אז התאים לו לגמור ככה.
סיפרו לי, כשהוציאו אותי, כבר הייתי חצי מתה.
מסתבר שמישהו שם החליט שלא מגיע לי ללכת.
שבע דקות הוא התעקש עלי. הדבר הבא שאני זוכרת זה את הבית
חולים, התעוררתי על הבטן.
אני זוכרת את המבט של אמא שלי ששאלתי אותה
מה זה הריח הזה? כמו של סטייק. היא לא ענתה לי.
רק בכתה..
הרופא אמר לה שאני נס. אתה מבין, הגב שלי נראה כאילו נרדמתי על
מנגל, חבר שלי שוכב כמו סמרטוט, חי על מכשירים,
והרופא חושב שזה נס.
אורן בכלל לא היה אמור להיות על האוטובוס, הוא עלה בגללי...